כשאמות ולא אהיה אתכם,
האם מותר זאת לומר?
הימנעו אז מלבקש ממני להישאר,
כי מאוחר.

כשאמות לא תתעסקו ברגשותיי,
יהיו הם שלי ורק שלי.
מה שאשאיר לכם אחרי,
הם זיכרונות אהבתי.

ואהבתי את כולכם בלב שלם,
לא נטרתי טינה.
וביקשתי לחיות לצדכם,
בשלווה.

ולא ביקשתי לי דבר,
רק מרגוע לנפשי כי עייפה.
וממך נסיכי ביקשתי,
אהבתך.

אך תמו ימים של בקשות,
בכי של תחינות.
ימים של שקט פתח דלתי,
ואולי אלה הספקות?

רק בחלומותיי מתגלות תשובות,
וגם הן חלקיות.
ואולי התשובות מונחות לפניי,
והן ברורות?

אולי זה הפחד שמת בי,
והאומץ שקם לתחייה.
וכשאלך מכם ואינני עוד,
האם אזכה אז באהבה?

02.01.2007