אנחנו יושבים ומדברים שעות
גם כשאין כבר על מה
תמיד אתה שואל למה אני לא מסתכלת לך בעיניים
אבל אין לי תשובה
אולי אני לא רוצה לדעת דברים שהעיניים שלך יספרו לי
רואה אותך ברגעים שאתה יושב עם עצמך
מלא במחשבות בלי חיוך פנים קרות
והעיניים שלך מדברות  אפילו צועקות

כואב לי לראות אותך סובל
כל כך אבוד מחפש כיוון
מחפש משמעות לצחוק לבכי
למה החיים כל כך מסריחים
מבלבלים ומזיינים אותנו
גומרים  חונקים אותנו
וכשכבר לא נשאר אויר
מרפים לכמה רגעים
ואז הכל חוזר על עצמו

כשאתה רואה אותי אתה מחייך כאילו נעלמו המחשבות
אם אני אסתכל לך בעיניים הן יחזרו
אני מדברת בלי סוף כאילו בשביל לכסות
על השקט שיהיה אם אני אשתוק
ואתה לא באמת מקשיב לי לפעמים מתעצבן
כאילו בגללי אבל אני לא הסיבה

אני רואה דברים שאתה לא מראה לי
אני שומעת את מה שאתה לא אומר
ואין לי מה להגיד לך כי את האמת לא תאהב

אני יודעת שאין צדק
בכל אמת יש שקר
אין אהבה בלי שנאה
ואין חיים בלי מוות
אז כן החיים מסריחים
אבל אין חושך בלי אור

אתה יודע מה תגיד לי עכשיו
אני כן
תפסיקי לזיין בשכל כל זה שטות אחת גדולה
מה את מבינה ובסוף גם תוסיף
למה?

ואתה יודע מה אני לא יודעת
אז תפסיק לחשוב כל כך הרבה
ותסתכל לי אתה בעי
ורק אז אולי תבין