גיא שלנו
יום אחרי הבשורה הקשה
מנסה ,מנסים
להבין
מה ואיך ולמה
דווקא אתה?!
בפתאומיות הלכת מאתנו
נקטפת בעודך כה צעיר .
רואה דמותך
תמיד מחייך ,
עיניך הקסומות
צחוקך המתגלגל.
בכל ביקור שלך בארץ,
המפגשים
השיחות
ההקשבה והנתינה שלך.
ארוחות הבוקר שאתה אוהב
רק לפני חודשיים נפגשנו
התחבקנו,
צחקנו.
איך אפשר לדבר בלשון עבר
מילותיי אינן יודעות
לבטא את הכאב
כמה שתחסר
לי ולכולם.
אנו פה מנסים לעקל
זה עוד לא נתפס
שגיא שלנו מלונדון
כבר לא כאן .
עצובות גדולה
דמעותיי זולגות
רק עוד שיחה אחת
וחיבוק קטן.
אדמיין אותך מביט
עלינו שם מלמעלה
כשאתה נינוח ושלו
ללא כאב.
אוהבת וכבר מתגעגעת.
מוקדש באהבה גדולה וחיזוקים לערן ,יוסי ודליה. |
