לחמנו יחד בקרבות מטאפוריים אלה
השתכרנו פעם עד כלות הנשמה, היום הם לא ימים כאלה
אני בטוח שיושבי גוש האדמה הענק, לפני שהוא התחלק לחמש יבשות,
לא שמו שמו לב להתרחקות עד שהתחילו לטבוע.
הכל בחיים שלנו הדרגתי ולמרות זאת פתאומי כמו גשם ביום בהיר
כשהוא קורה.
הכל מחייך ושטוף שמש ופתאום אתה רטוב ומחפס מקום אחר להיות בו.

אנחנו כמו אותם 5 יבשות מתרחקים ואפילו לא שמים לב לזה
יגיע יום ונתקשר רק בזכות ספונות סוחר, בחגים, ובזמנים קבועים
מראש.
אין אשמים הכל עיניין של איתני הטבע
שכן אנחנו בני האדם, רק בני אדם והטבע הוא איתנים.

אני משוכנע שתמיד נידע על עולליו של האחר
ועם הזמן נברר פחות מתוך איכפתיות ויותר מסקרנות פשוטה,
כמי שמסתקרן בתוצאות משחק כדורגל,
וכשנשמע שהשני ניצח נישמח כאילו ניצחוננו זה,
אבל השני לא ידע זאת כי המרחק רחוק מידי בשביל להעביר כנות
מסוג זה.