|
גם כשהיו לך חלומות
לרוץ רחוק לשום מקום
אותה לולאה רקובה
חנקה אותך.
ואותו צחוק נוראי
שמתגלגל מהשדות
שאליהם בחרת לרוץ
מזכיר לך שעם סיכות
גדולות ומסמרים
החדירו את הלולאה לתוך רגלייך.
(את כולם בסוף צולבים)
את עוד תנשכי לעצמך את הרגל
העיקר שהיא תיפול
הכאב יחלוף (וגם אם לא, מה זה משנה?)
ואת תוכלי לרוץ.
(מתנדנדת אל האופק)
אבל מזמן את כבר לא
חולמת על ריצות למרחקים
ארוכים שלא תלויים בזמן.
את רק חולמת על הרגל שהייתה לך
ונותרה עם עוד המון איברים מאחור. |
|
|
זוכרים במסיבת
הסיום של בית
הספר
כשכולם עמדו
וזייפו על הבמה
בקולי קולות
צרחנו שרוצים
להגיד את האמת
שנמאס להסתתר
מאחורי מסיכות
ילדים מטומטמים,
מעוררי רחמים
שרוצים לבטא מה
שבנשמה
עכשיו כשגדלנו,
אחד אחד
שולחים הכל לבמה
חדשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.