האם הדרישות שלי גבוהות מידי?
אולי היכולות שלך נמוכות מידי?
בבקשה תן לי סיבה לזה שאני מאוכזבת כול כך הרבה...

אומרים שאולי זו תקופה חולפת.
התקופה הזו כנראה לא רוצה לחלוף...
האכזבה חוזרת כול פעם בתלבושת אחרת בלי סוף.

האם אני מתאמצת יותר מידי?
אני בטוחה שאתה מתאמץ לא פחות.
אולי אני סתם נשברת, כי אני מלאה בחששות.

אני פוחדת שזה יגמר, שזה יעלם פתאום לנצח.
שדברים קטנים יתחברו לדבר גדול והאהבה לא תנצח.
בגלל זה אני לא מוכנה לשבת על עלי הדפנה ולהגיד: הכול טוב.
הרי כול דבר טוב מסתיים בסופו של דבר...

לפעמים נדמה לי שזה פשוט האופי.
העצב שעולה לקראת הערב מדברים שלא יתרחשו,
המחשבות שלא מרפות על מה לעשות ומה לא לעשות.
אולי הכול חלק מהאופי. האופי המורכב שלי.

נראה לי שהאכזבות הן תוצר לוואי מהאהבה העצומה שיש לי אליך.
ואולי זה גם חלק מציפיותיי, גם חלק מחששותיי וגם חלק
מתכונותיי.
אם זה בא מתוך כוונה טובה ומקום טוב, למה זה בא ברגש רע?
ואולי זה תהליך למידה שעוברת כמותי כול בחורה...

ושוב אני מוצאת את עצמי בסימן שאלה.