ילד אחד בכיתה שלי היה נוסע פעמיים בשבוע להתנדב עם ילדים
דפוקים. לילד אחד בן חמש היתה קסדה מיוחדת ובזמן שהיית מנסה
לקרוא לו סיפור או ללמד אותו לדחוף משולשים בחורים משולשים הוא
היה רץ ונוגח בקיר. לא היה שם חור בצורה של קסדה. באתי לשם כמה
פעמים ורציתי לעזור. אני התייאשתי מהר, אבל ילד אחד מהכיתה שלי
המשיך לבוא. זה היה מקום מבאס לבוא אליו, כי חוץ מהקטע עם
הקסדה והקיר, היה צריך לנסוע לשם בשני אוטובוסים, ולאוטובוס
השני תמיד היה צריך לחכות המון זמן. הילד הזה היה נוסע בשני
האוטובוסים האלה פעמיים בשבוע אחרי בית ספר כדי לקרוא לילדים
סיפורים ולשכנע אותם לדחוף צורות בחורים. הוא נסע לשם כל שנת
הלימודים ואחר כך המשיך לבוא גם בחופש. זה היה מקום מבאס לבוא
אליו בקיץ, כי לא רק שחיכית המון זמן בשמש לאוטובוס השני, בקו
ההוא תמיד היו שמים אוטובוסים ישנים עם מזגן שבקושי עובד,
והזקנים שנסעו שם היו צועקים על מי שניסה לפתוח חלון.
יום אחד בזמן שהוא עמד וחיכה לאוטובוס בלי המזגן הוא שמע רעש
חזק הרבה יותר מידי. איש אחד מעיר אחרת בא לשוק שלנו ופוצץ את
עצמו בתור ללימונים. בגלל שבשוק שלנו צפוף ולימונים מבוקשים  
 במיוחד, די הרבה אנשים עמדו קרוב מידי לאיש הזה. זה היה אחרי
שהרבה זמן לא קרה אצלינו דבר כזה, והרבה אנשים במדים הרגישו
פתאום ממהרים וחשובים. חוץ מכמה חובשים ורופאים לאף אחד לא היה
באמת לאן למהר או מה לעשות, אבל אנשים במדים מאוד מתרגשים
כשמדברים ברדיו על המקום שהם נמצאים בו.
ילד אחד מהכיתה שלי עמד וחיכה בתחנת אוטובוס, אבל האוטובוס היה
אמור להגיע אליו דרך השוק, אז הוא הבין שלחכות זה לא לעניין.
בזמנו, כשאנשים מתפוצצים היו נדירים יחסית, היו סוגרים את כל
הכבישים באזור לכמה שעות, כדי שהאנשים במדים יוכלו ללכת בהם
במבטים חשובים ולחלק הוראות. המחסום על הכביש עמד ליד תחנת
האוטובוס שעמד בה הילד מהכיתה שלי.  אנשים במדים עמדו וחסמו את
הדרך, ואפילו לפני האמבולנסים הגיעו כבר אנשים צועקים עם
שלטים, שרצו להרוג את הערבים, כאילו הערבים לא יודעים טוב מאוד
להרוג את עצמם.
אולי כדי לשמור על הערבים מהאנשים האלה, ואולי סתם כדי שיהיה
מה לעשות, האנשים במדים הלכו ואספו את כל העובדים הערבים שהיו
בשוק, חוץ מכמה שעמדו קרוב ללימונים וכבר נסעו משם באמבולנסים.
משאית של משטרה הביאה המון מחסומי ברזל, מהסוג שסוגרים איתם
כבישים, וסידרה אותם בצורת מכלאה באמצע הצומת הסגורה שליד תחנת
האוטובוס שחיכה בה הילד מהכיתה שלי. זה היה קיץ, והאספלט היה
חם מאוד, אבל הערבים היו צריכים לשבת עליו בפיקוח משטרתי
מוקפים במחסומים. כמה ערבים ששאלו שאלות קיבלו אזיקונים
מפלסטיק על הידיים, מאחורי הגב.
הילד מהכיתה שלי ראה שהוא כבר לא יגיע לילדים הדפוקים אז הוא
החליט במקום להשאר ולעזור. הוא לא ידע בדיוק במה לעזור, אבל
הוא היה ילד מהסוג שעוזר. היתה שם גברת אחת שנתקעה עם הסלים
מהשוק, אז הוא סחב לה את הסלים למקום שאפשר היה לתפוס בו
מונית. אחר כך הוא חזר לצומת  והתחיל לחפש אנשים חדשים לעזור
להם.
הוא לא רצה להפריע לאנשים במדים, הוא מצא אחד שנראה לא עסוק
ושאל אותו למה הערבים יושבים באמצע הכביש. האיש במדים נתן מבט
עסוק ואמר שצריך להגן עליהם, וגם לבדוק להם את המסמכים. ערבי
אחד עם אזיקון שישב ליד צעק שיש לו בכלל תעודה כחולה, אז האיש
ירק על הרצפה ואמר שבדיוק בגלל צעקות כאלה הוא באזיקון. הילד
מהכיתה שלי שאל למה לא בודקים להם כבר את המסמכים. האיש הסתכל
עליו במבט שהתחלף מעסוק לעצבני ואמר לו שעכשיו עסוקים.
הילד עמד ליד המחסומים ולא ידע מה לעשות. כבר עברה יותר משעה
מאז שהושיבו שם את הערבים, והיה חם מאוד. ערבי אחד שנראה מאוד
פוחד תפס לו את העין וביקש בשקט אם יש לו אולי מים. לא היו לו,
אז הוא הלך לקיוסק וקנה בקבוק גדול של מים וחזר. הערבי שביקש
את המים היה קצת רחוק מהמחסום ולא היה מי שיעביר לו כי בדרך
היו כמה עם אזיקונים. הילד מהכיתה שלי עמד שם ולא ידע מה לעשות
עד שבא אליו איש במדים ושאל אותו מה הוא עומד שם. הוא הסביר לו
שהוא הביא מים לאיש אחד שביקש. האיש שאל אם זה היה איש במדים
או מישהו מהחובשים, הוא אמר לו לא, האיש הזה שם.
האיש במדים שינה פרצוף ממתעניין לעצבני והלך לאיש שביקש את
המים. הוא שאל אותו אם לא טוב לו שם ואם הוא רוצה שיוציאו אותו
למפגינים ונראה איך הם יטפלו בו. הערבי אמר שהוא מאוד צמא.
האיש במדים אמר לו שישתוק, אבל ההוא לא ידע לשתוק ואמר שוב
שהוא מאוד צמא ואולי הוא יתעלף. האיש במדים נתן לו סטירה
שהוציאה לו דם מהאף ואמר לילד מהכיתה שלי שעדיף שישתה את המים
בעצמו. הילד הלך וחיפש מישהו עם טישו, שזה לא קל בקיץ. אחרי
שהוא מצא הוא חזר כדי לתת אותו לאיש שינגב את הדם, וראה שכבר
שמו לו אזיקונים על היד. עכשיו אין לו איך לנגב וגם אין טעם
לנסות לגלגל לו את הבקבוק. הוא חשב ללכת למצוא איזה מפקד
ולהגיד לו מה קרה, אבל החליט במקום להסתובב וללכת ברגל הביתה.
בכל זאת היה לו נסיון בתור מתנדב, והוא ידע שאם אין לך קסדה
ממש עדיף שלא תדפוק את הראש בקיר שאין בו חור בצורת ראש.