אני בתוך עצמי, בתוך בועה
עם עניים עצומות וידיים חבויות
אני פותחת עין אחת ואז אני רואה-
אני באמצע השממה.
אני מסתכלת מסביבי
הכל שומם וריקני
אין שום חי ויש רק מת
יש רק עצב וכאב
אך פתאום אני רואה
דבר זוהר שניראה כל כך עליז,
האם אי פעם מישהו לגעת בו יעיז?
הוא הולך ומתקרב
ועוצר ממש מולי.
הוא יפה ומלא חיים, אך זהו רק פרט שולי.
זהו הרי האושר- זך, טהור
האם משהו אותי לגעת בו יעצור?
ואני שולחת את ידי רק כדי לקחת ולטעום
אך מזה פה? זהו מחסום!
אך האם הוא של האושר כדי להתגונן?
או האם הוא שלי שבאושר אני רוצה רק להתבונן? |
