חולפת ממולך .
מבטינו מצטלבים .
לראשונה בוערת בי תחושת החיים .
כל השאר מסביבך הופך לצללים .
ליבי הולם בחוזקה ,
קפאתי במקומי ,
ללא תזוזה ,
שלפתע התחלפה התפאורה .
היינו על החוף הזהוב .
בין הים לרגלי השקיעה ,
כאשר קיימים רק ,
אני ואתה .
אחד.
ישות מושלמת.
בעוד הגלים סוערים והרוח נושבת ,
שטים לנו שנינו בשלווה .
מפליגים לעבר השקיעה .
חולפות להן עונות השנה ,
בזו אחר זו.
הגשם יורד בחוזקו
סערה התחוללה
והקור היום ונורא .
השמש כמעט ולא נגלתה
נשארתי ערה ,
צפיתי בחיוכך ,
אשר היווה בערפל זריחה .
חיבוקך , עורך ,
החיבור עם גופך ,
עטף את כולי כשמיכת צמר עבה .
בקיץ הבוער ,
מבטך הפשיט את בגדיי מגופי .
נשימותייך בעורפי ,
התפזרו ונגעו בכל חלק בעורי.
השלכת החלה .
עלייה נשרו על גופי ,
לחשו אל שפתיי,
את אהבתך הנצחית אליי.
פקחתי את עיניי,
עדיין הינך עומד קפוא
ומביט בי,
היישר לליבי,
היישר לתוכי .
מנסה להתקדם לעברך ,
גופי כמאובן
ואתה ,
עם חיוך על השפתיים מביט בי ,
קפוא עדיין .
כך עמדנו מספר דקות ,
מבלי תזוזה , מבלי אמרות
רק מבטים חודרית ,
עיניים נוצצות ,
גוף קפוא ותחושות עמוקות .
שלפתע נשמעה צפירה נוראה ,
אשר העירה את שנינו בשנייה .
זינקנו מהכביש אל המדרכה
ומרוב הבהלה כל אחד רץ לדרכו ,
מתנשף לבדו .
לפעמים בלילות ,
אני מרגישה את מגעו ,
את חומו,
כפי שאז חשתי דרך מבטו .
אינני יודעת את שמו ,
אך כל חלק בגופי קורא לו.
צועק לבואו
וליבי נותר ,
באותו מבט ,
עמוק בליבו. |