ליאל אדמון / היא |
מילים גסות משחקות מחבואים בראשה
מחשבה לא נוגעת בחומר
וממסיה את היצר שבין האצבע לדף.
שתיקה דולקת בבית החזה
יונקת חמצן בשקיקה
(הוא עוד יחזור) -
חרחור עמום נוגע בשפה התחתונה
(משהו בצלקת שלו דומה לה)
ובנתיים
בין שאיפה לנשיפה
יש לה עוד מספר
זכרונות חנוקים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|