|
גבו אופף אותי
ואת
יושבי בית הקפה
שטיח צמרי של זמן
נפרש
תחת רגליו.
כל הווייתו מקטורן
גברי ומיוזע מעט
מוטל על ספה אורטופדית
שעונה על קיר בז'.
שתי נשים מוצאות אותו,
זרועו האחת נלפתת
בפרקי אצבעותיה של
האחת
כתפו השנייה נבלעת
בכף ידה של
האחרת.
בכל מפגש עם בני אנוש
המבט שלו עולה מעט למעלה
לפגוש את מה שהוא
מעל לבני אנוש.
בן עשרים ושש. |
|
|
יודעים למה
הערבים לא עושים
איתנו שלום?
כי הם רוצים
"שלום-לום"
אבל אנחנו לא
נוותר! לא נסכים
לעשות איתם
שלום-לום!
אנחנו נראה להם
מה זה
מלחמה-מה!
חסה מדינאית על
גראס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.