אם אני שובר-נשבר,
היכן זה סודק בך ?
באילו דרכים את מבינה
שדבר אינו עוד כשהיה.
כשאני שואל-נשאל,
לאן נלקחים שבויים כפותים
האיורים המשורבטים בפזיזות
של תשובות לכאן ומכאן.
לולא אני חופר-נחפר
כישלונות חרוצים
היו רק חריצים באדמה,
מקומות למוטות המסמנים דרכים
שעוברים דרכן שוב ושוב,
במקצב הפרוע של השגיאה.
במקום שאהיה קובר-נקבר,
חלומות רטובים הרי רק מלכלכים את התמונה,
עובדות יבשות מחיות מאז ומעולם
את הכוח לרצות
את הכורח להכנע.
באם אני סולח-נסלח,
כיצד זה פוגע פחות ?
מתגבשת ערירית הידיעה
שכאב מסוגל להשכח
ושגרה מחממת בו
תרועת ניצחון שווא.
בבית הלפני אחרון, שורה לפני אחרונה - לרצות = leratzot |
