כשאותה ראיתי בפעם הראשונה,
לבי נפעם בקרבי, כדהרה.
דמותה לא עזבה אותי כה מהר.
לגשת הייתי חייב, כאחר.
מעצמי לא יכולתי ליצור שלמות,
כיופי פניה המהול עדינות.
מצאתי עצמי מבולבל ונבוך.
וכל תוכניתי, אט, החלה לדעוך.
ולמה חשבתי שהיא תשים לב?
לי היא ודאי לא תיתן את הלב.
כך באפס סיכוי נכנעתי מהר
על אף שהיצר בלבי בוער.
אולי את עיניה פעם תפקח
ותראה אותי, קצת עצוב קצת נדרך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.