ראיתי אותה
עומדת שם
בתחנת האוטובוס
השכונתית

במלוא תפארתה היומרנית
מבטלת כל אחד
שמביט בכיוונה
כמו לא היה
אדם
מספיק טוב בשבילה

צורבת בעיניי לייזר נוצצות
את כל הנשמות הבודדות
המעונות
והמסכנות
מהמין הגברי

שמתבוננות בה
בהערצה חסרת גבולות
ורק מתחננות
למעט יחס חם
לקורטוב אהבה
אבל היא כמו תמיד
מחסלת להם את התקווה

וכך עמדה לה
מלכת השכונה, העיר
והמדינה כולה
נאה כמו תמיד במלוא הדרה
יפהפיה מדהימה
לפחות בעיניי עצמה
ובעיני אחרים
(כל העולם ואשתו)

אבל לא בעיניי
כותב שורות אלו
שכמו כולם
עמד גם הוא
והתבונן בה
אבל לא מתוך
הערכה
הערצה
כמיהה
תשוקה
או
חלילה אהבה

אלא פשוט מתוך רצון
שתלך כבר

לבסוף
האוטובוס הגיע

עלתה
והסתלקה
מחיי לנצח

או לפחות
עד לפעם הבאה
שאפגוש בה
בתחנת האוטובוס
השכונתית

ברוך שפטרנו

וזוהי כלל לא שנאה מולדת או ביולוגית
ככה זה עם אקסית מיתולוגית