הבלדה לאשה תמימה.

את הולכת בעיניים עצומות, קשורות היטב
רוצה להגיע למקום שאף שמועות שומרות בלב
עם בחור צמוד שאותך הוא מוביל
למקום מקביל למקום בו התחלת
לבד לבד
שם גם אני

פזמון:
איך את לא מבינה
הוא קורא לך מותק כי הוא לא זוכר את שמך
איך את לא רואה
הוא מלטף את פנייך כי רוצה את גופך
איך את לא יודעת
האיש הזה, אשה תמימה, יעלם עם צאת החמה.

אני אלון נדיב
דמעותייך מטפטפות עליו
אתן לך גזע עלים ענפים הכל יחדיו
כששן תבזיק בחיוך
ואת תלכי לאופק
אעקור את שורשי ללכת אחריך

את מושכת בחבל שאולי יוביל אל האמונה
מנחשת שפרפרים חיים יותר מיממה
אך החבל נשמט ופרפר שעט
נופל ונכחד במקום בו התחלת
לבד לבד
שם גם אני

פזמון:
איך את לא מבינה
הוא קורא לך מותק כי הוא...

אני רוצה
שתמותי לאט לאט
לגדוע את העץ שפנייך חרוטות בו
אני רוצה
להיות עם אחרת
משומה לשכב איתה
כל יום
אך אני לא יכול

הבלדה לאיש תמים