New Stage - Go To Main Page


אבל הנה הבוקר
אין לי אנחות מיותרות
וכל אחת שיוצאת מכאן
הולכת למקום הטוב לה
למקום היחיד אליו היא הולכת
ואני כבר לא כופה את עצמי על ילדותיי הבהירות
אני מבין כעת את הערך הרב בהסכמתן
ואני טרי במחשבתי
טרי כמו שלא הייתי עד עכשיו




אני שוכב בשדה עשב תירס
וגבעולים אחדים שמתי תחתיי למצע
ובלי מאמץ אני מביט למעלה מעליי
מישהו קורא לי בעבר השדה ואני מתרומם עד שרואים את עיניי
רק עד עיניי
מעבר לזה אני לא מעוניין
גם כך העיניים הן יותר מדי

אני מביט הלאה לעברו
ופתאום אני מבין שכבר ידעתי שיקרא לי
מלפני השכיבה בשדה
וזו לי משוואה משוחקת היטב
אותה אזכור עוד זמן רב
אחרי שתינתן התוצאה
ואיקס ישווה לאפס




עצים נופלים ביער

בלעדיי

ואני לא שומע את נפילתם
איש לא שומע

אבל עדיין
העצים נופלים ולא צריך הוכחה לנפילה
הרעש מהדהד לעץ עצמו
שהוא עד מהימן מספיק
כדי לתעד ולחזות
אבל נשאלת השאלה איך אני יודע
והאם אני יודע
והאם זה משנה
הרי העצים נופלים ולי לא חייבת להיות
התקשרות רגשית אליה דווקא בגין הנפילה
דווקא בגיל המחילה
שגם הוא מתרחש ביער פנימי חסר עדים
נטול סנאים ופטריות
אבל עדיין מתרחש ונמחל
הכול נמחל




למה הבוקר? למה דווקא הבוקר?
האם לא יכולתי לחכות עם זה?
יושבי הגלריה היו מסתדרים בלעדיי
ועכשיו הרגל מטרידה והכאב מוקרן
בעדשות עצביות לא מבדרות לכל הגוף
אפילו לארובת העין
אין קשר ולמרות זאת אני מוצא הקשר
האם לא יכולתי להמתין עם זה?
למה לא הסתתרתי מאחורייך כשיכולתי
ומה המחיר שאיאלץ לשלם עכשיו
ולמי?
בעיקר למי?




הבוקר הזה
ניאונים רכים מלטפים
בניגוד לעניין עצמו
בניגון במיתר עצמו
ועל הברך שלי מתאסף חשמל
שמעקר ומשרש אותי וממני
אלייך הו הו

הבוקר הזה
כסאות וקפה וגרם מדרגות לולייני אחד
שיוכל לפרום אותנו
ולהטליא שוב
אם רק נרצה בזה




המרחק הוא משתנה קריטי במשוואה הילדותית
אין לי מה להפסיד בשאיפות הקטנות שאני לוקח
צלילי חצוצרה ארוכה חורקת
ואני נשען קדימה בגוף אבל רק בגוף
לשאר החלקים יש עניינים דחופים יותר
ואני נאלץ לשחזר לעצמי את קווי המתאר
את קווי המידה שלך
המאובזרים ברהיטי מין כבדים מגולפים
אבל זה באמת לא מענייני
אני מעוניין רק בחצוצרה המסוימת
במובן האוונגרדי הא-שמרני של התחפושת
שהיא זו שלשמה אני שם את עצמי בפינה
לקח זמן למילה הנכונה
שתבוא אליי
אני האדם המתאים ביותר
המיומן ביותר למילה הזאת שהיא
גם כך
הקשר מילולי אחד יותר מדי

אין צלילים טובים מאלו שאני משמיע לך עכשיו
זו שירה במיטבה
מלופפת כלי הקשה ונשיפה אחדים מנוערים היטב
משוחררים מכל חליפת שלושה חלקים סגנון העיר המרכזית
שלעולם לא היינו חלק ממנה
ומעולם לא נהיה




לא תמצאי אותי ישן בין כותבי התסריטים
כי אני לא מאמין
לא לתסריטים ולא לכותביהם ודרושים לנו
אחדים טובים יותר מסרויאן על כל גדולתו
על כל הטלגרמות הבהולות
ומחזות האימים בחנויות הכלבו
המצויצות שלו
המצוצות שלו
וכשאת מבקשת ממני לקרוא לך ספרות יפה
לפני השינה
למה את מתכוונת אם יותר לי

יותר לי?




אני רוצה לכתוב על חלומות השינה שלי
משכנע יותר ממה שהם עצמם
שיסופרו בחלקם ויושתקו בחלקם
שיילקחו לחצר הקדמית ויוטמנו בלילה בלי שאדע
על כל צלילי המכונות הכבדות שעומדות מאחורי זה
אני לא מבין את אי המובנות שלי
לא מתחרט בגינה אבל גם לא מתגאה
לא זורק אותה על שולחנות קפה ככרטיס ביקור
למרות שאפשר לגמרי לעשות
גם את זה
רק צריך מעיל חורף טוב וכמה מספרי ביוגרפיה שאינם אני
שיספרו מי אני
לקהל העתידי
שהוא בבחינת התקיימות רצונית שתכלה את עצמה

כל משורר הוא מטען אנרגיה פחמני
שעושה שימוש מניפולטיבי בידע מדעי
שמחקרי-מילים מהוקצעים שיחררו
מקפסולות סודיות שהוטמנו כאן
כשהגענו לכאן

גם השירה היא בדיונית וחיצונית לאדם ולכדור



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/1/07 6:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אגם ענקית

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה