אבל הנה הבוקר
אין לי אנחות מיותרות
וכל אחת שיוצאת מכאן
הולכת למקום הטוב לה
למקום היחיד אליו היא הולכת
ואני כבר לא כופה את עצמי על ילדותיי הבהירות
אני מבין כעת את הערך הרב בהסכמתן
ואני טרי במחשבתי
טרי כמו שלא הייתי עד עכשיו

אני שוכב בשדה עשב תירס
וגבעולים אחדים שמתי תחתיי למצע
ובלי מאמץ אני מביט למעלה מעליי
מישהו קורא לי בעבר השדה ואני מתרומם עד שרואים את עיניי
רק עד עיניי
מעבר לזה אני לא מעוניין
גם כך העיניים הן יותר מדי

אני מביט הלאה לעברו
ופתאום אני מבין שכבר ידעתי שיקרא לי
מלפני השכיבה בשדה
וזו לי משוואה משוחקת היטב
אותה אזכור עוד זמן רב
אחרי שתינתן התוצאה
ואיקס ישווה לאפס

עצים נופלים ביער

בלעדיי

ואני לא שומע את נפילתם
איש לא שומע

אבל עדיין
העצים נופלים ולא צריך הוכחה לנפילה
הרעש מהדהד לעץ עצמו
שהוא עד מהימן מספיק
כדי לתעד ולחזות
אבל נשאלת השאלה איך אני יודע
והאם אני יודע
והאם זה משנה
הרי העצים נופלים ולי לא חייבת להיות
התקשרות רגשית אליה דווקא בגין הנפילה
דווקא בגיל המחילה
שגם הוא מתרחש ביער פנימי חסר עדים
נטול סנאים ופטריות
אבל עדיין מתרחש ונמחל
הכול נמחל

למה הבוקר? למה דווקא הבוקר?
האם לא יכולתי לחכות עם זה?
יושבי הגלריה היו מסתדרים בלעדיי
ועכשיו הרגל מטרידה והכאב מוקרן
בעדשות עצביות לא מבדרות לכל הגוף
אפילו לארובת העין
אין קשר ולמרות זאת אני מוצא הקשר
האם לא יכולתי להמתין עם זה?
למה לא הסתתרתי מאחורייך כשיכולתי
ומה המחיר שאיאלץ לשלם עכשיו
ולמי?
בעיקר למי?

הבוקר הזה
ניאונים רכים מלטפים
בניגוד לעניין עצמו
בניגון במיתר עצמו
ועל הברך שלי מתאסף חשמל
שמעקר ומשרש אותי וממני
אלייך הו הו

הבוקר הזה
כסאות וקפה וגרם מדרגות לולייני אחד
שיוכל לפרום אותנו
ולהטליא שוב
אם רק נרצה בזה

המרחק הוא משתנה קריטי במשוואה הילדותית
אין לי מה להפסיד בשאיפות הקטנות שאני לוקח
צלילי חצוצרה ארוכה חורקת
ואני נשען קדימה בגוף אבל רק בגוף
לשאר החלקים יש עניינים דחופים יותר
ואני נאלץ לשחזר לעצמי את קווי המתאר
את קווי המידה שלך
המאובזרים ברהיטי מין כבדים מגולפים
אבל זה באמת לא מענייני
אני מעוניין רק בחצוצרה המסוימת
במובן האוונגרדי הא-שמרני של התחפושת
שהיא זו שלשמה אני שם את עצמי בפינה
לקח זמן למילה הנכונה
שתבוא אליי
אני האדם המתאים ביותר
המיומן ביותר למילה הזאת שהיא
גם כך
הקשר מילולי אחד יותר מדי

אין צלילים טובים מאלו שאני משמיע לך עכשיו
זו שירה במיטבה
מלופפת כלי הקשה ונשיפה אחדים מנוערים היטב
משוחררים מכל חליפת שלושה חלקים סגנון העיר המרכזית
שלעולם לא היינו חלק ממנה
ומעולם לא נהיה

לא תמצאי אותי ישן בין כותבי התסריטים
כי אני לא מאמין
לא לתסריטים ולא לכותביהם ודרושים לנו
אחדים טובים יותר מסרויאן על כל גדולתו
על כל הטלגרמות הבהולות
ומחזות האימים בחנויות הכלבו
המצויצות שלו
המצוצות שלו
וכשאת מבקשת ממני לקרוא לך ספרות יפה
לפני השינה
למה את מתכוונת אם יותר לי

יותר לי?

אני רוצה לכתוב על חלומות השינה שלי
משכנע יותר ממה שהם עצמם
שיסופרו בחלקם ויושתקו בחלקם
שיילקחו לחצר הקדמית ויוטמנו בלילה בלי שאדע
על כל צלילי המכונות הכבדות שעומדות מאחורי זה
אני לא מבין את אי המובנות שלי
לא מתחרט בגינה אבל גם לא מתגאה
לא זורק אותה על שולחנות קפה ככרטיס ביקור
למרות שאפשר לגמרי לעשות
גם את זה
רק צריך מעיל חורף טוב וכמה מספרי ביוגרפיה שאינם אני
שיספרו מי אני
לקהל העתידי
שהוא בבחינת התקיימות רצונית שתכלה את עצמה

כל משורר הוא מטען אנרגיה פחמני
שעושה שימוש מניפולטיבי בידע מדעי
שמחקרי-מילים מהוקצעים שיחררו
מקפסולות סודיות שהוטמנו כאן
כשהגענו לכאן

גם השירה היא בדיונית וחיצונית לאדם ולכדור