הוא לעולם לא ישכח איך חזר הביתה ומצא אתו מת
הכל היה מכוסה בדם... הילד שכב שם מת, ליד גופת הכלב. ירו
עליהם. זה היה ברור.  הוא ראה את שביל הדם שהוביל מהמטבח אל
הסלון...
הוא נורה במטבח וגרר את עצמו עד לטלפון שבסלון... לא הכלב
טיפש, הילד!
גם אשתו הייתה שם, קשורה... חצי עירומה למעשה, נייר דבק לבן על
פיה. הוא לעולם לא ישכח את העיניים שלה. מבוהלות. מטורפות.
היא ראתה מקרוב איך ירו בכלב... אשתו התאבדה חודש וחצי אחר כך.
לא היה לו איכפת במיוחד... הם הרגו את הכלב...
דמעות צרבו את עיניו. הוא אהב את הכלב הזה, לעזאזל! קנה אותו
כשהיה בן ארבע. לא הכלב, הילד!
הוא כ"כ רצה כלב... ואי אפשר היה לעמוד בפניו, חמוד מדי.
הולך ברחוב, אנשים מסתכלים... לא פלא, הוא נראה נורא... הרגו
לו את הכלב לעזאזל! בום! פף! כדור אחד, המון דם -ואין כלב!
פשוט כל כך.
ומה עוד הם לקחו?
או כן, הטלביזיה. וגם תכשיטים. שווים לא יותר ממחמש מאות דולר
ביחד. בההה, הכלב שווה חמש מאות דולר?
הוא כבר יצא מהעיר. איך לא שם לב? הולך כבר שעות. המקום מוכר,
השדות שמחוץ לעיר. מקום נפלא לטיולים רגליים... כמה פעמים היו
יוצאים לכאן, עם הכלב... יש בסביבה צוק גבוה עם נוף יפיפה...
צוק. גבוה.
רעיון.
תוך שניות הוא שם, עובר את גדר העץ הנמוכה שנועדה למנוע
נפילות.
"אתה מתכוון לקפוץ?"
ילד קטן.עיניים כחולות. בן חמש אולי.וגם כלב.
"כן"
"למה?"
חיוך עצוב. שוקל אם הילד יכול להבין.
"לבן שלי היה כלב בדיוק כמו שלך" אמר
"היה?"
"כן, הוא מת"
"ובגלל זה אתה רוצה לקפוץ?"
"כן"
הילד משך באפו "גם לי מת פעם כלב. אבא קנה לי חדש!"
הוא הסתכל לעבר הדרך. שתי דמויות התקרבו במהירות. כנראה הוריו
של הילד.
"אני לא חושב שאני אוכל לקנות כלב כמו ההוא שהיה לי"
הילד משך בכתפיו, מוציא סוכרייה על מקל.
"טוב" הוא עלה על גדר העץ  והסתכל למטה "זה יכאב לך"
"נראה לי שעכשיו כואב לי יותר. ההורים שלך באים."
"אני יודע, הם דואגים לי". חיוך.
"כן. וגם לכלב, אתה יודע"

כאשר ההורים הגיעו הם מצאו את הילד על גדר העץ, מביט למטה.
"גבוה" הוא שרק "איחרתם. האיש הנחמד כבר מת מזמן"
כושר ההבחנה של הילד ראוי לציון.
האיש הזה מת,
מהיום שבו ירו לו בכלב.

-----
לטלי.