|
רציתי לחבוק את היום שיבוא
כשאבה ללטפני, כבר לא חשקתי בו
הוא הביא עימו קושי
שמא עוד מצוקה
כה רציתי לברוח
כי לא נותרה בי להבה
מול ירח מלא
כשהשמש לי אבדה
בוכייה שם כפפתי
על כי אחוש שוב בודדה
לא לבד אז חלפתי
על פני השנים
בכל יד אז אחזתי
בשתי שושנים
הגדולה האקזוטית
יפה עד כאב
הקטן השובב
מצחיק אותי מכל הלב
ביחד פסענו
אוחזים בחיים
מנסים לייצבם
ואף ליהנות מאותם הרגעים
עד כמה שחשתי
מסופקת וגדושה
מהרגש שהשיבו לי
על כל הכמיהה
היה לי עדיין ברור
כמו האופק
כי אם לא תהיה כאן
יידום בי הדופק
ירח ילחש עם רדת השחור
השמש תזרח אך לא תטיל אור
החדר יקפא ואיתו גם הלב
אם אוותר בודדה
אשוב ליבב |
|
|
המתחיל במצווה,
אומרים לו:
"גמור בחוץ!"
פסק הלכה מודרני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.