כמעט סיפור

 זה היה בקיץ של תשעים ושש. אני זוכר את היום הזה כאילו מישהו
צילם אותו במצלמת וידיאו ומאז אני צופה בזה שוב ושוב- זאת
אומרת- מכריחים אותי, כלומר- לא משנה. היה אז כל כך חם שאפילו
שמול, החתול שלי, החליט להתפגר. זאת אומרת- יותר מאוחר, ולא
ממש למות. רק קצת. אני ושולה ישבנו אצלי באמבטיה ולא עשינו
כלום. ככה כל אחר הצהרים עד שנהיה לנו עור מכווץ בידיים ולי
אפילו קצת כאב. אני ישבתי למטה והגב שלי היה דבוק לפקק של
הג'ורה- מה שעשה לי סימן אדום בדיוק באמצע הגב- רק שאז לא
ידעתי את זה. שולה שכבה מעלי ומילאנו את האמבטיה עד הסוף ממש-
ככה שכל תנועה הכי קטנה שלנו שפכה ים חדש של מי אמבטיה על
הרצפה.
 שולה לא יכלה להפסיק לצחוק כל היום. היא אמרה שזה בגלל שהיא
התחרפנה מהחום ושהסבון של האמבטיה עלה לה לראש. אני צחקתי
ואמרתי שהיא לא צריכה סבון בשביל להיות מחורפנת. אז היא זזה
קצת קדימה והתיישבה בדיוק איפה שהזין שלי. הפסקתי לצחוק.
 "שולה?" אמרתי לה והפסקתי לדבר כי לא ממש ידעתי מה להגיד.
 "מה יש?" היא אמרה ולא הפסיקה לצחוק. "עשיתי משהו לא בסדר?"
 "לא, לא," גמגמתי. "הכל בסדר, באמת."
 בדיוק באותו הרגע ראיתי את שמול מזנק מעל הכיור ונוחת על
הארונית הקטנה של התרופות. שמול שלח מבטים סקרנים לכל הכיוונים
ולבסוף נועץ זוג עיניים חתוליות בשולה. שולה הזדעפה ושלחה אצבע
מאשימה לעבר שמול. היא פתחה, כהרגלה בכל מה שנוגע לשמול,
בניבולי פה.
 "תגיד לגוש פרווה המסריח הזה שיעוף מהאמבטיה!"  
 שמול מצדו, לא התרגש, קפץ מהארונית אל מכונת הכביסה והתחיל
ללקק את השקע של החשמל בקיר.
 "הוא מפגר לגמרי!" שולה התהפכה. מה ששפך כמות ענקית של מים
על הרצפה. היא התחילה להגיד עוד משהו על החתול אבל לא בדיוק
שמתי לב כי השדיים שלה נגעו לי בחזה- מה שממש הוציא אותי
מריכוז. בחוסר רצון מוחלט, הרגשתי איך הזין נהיה יותר ויותר
קשה וקיוויתי שהיא תפסיק לזוז ולהשפריץ לי מים באף.
 "הוא בסך הכל מנסה להתפגר!" בסוף צעקתי. לא שממש רציתי
לצעוק. פשוט יצא לי ככה. שולה שתקה. הפנים שלה קיבלו צורה
מוזרה והיא התחילה להשמיע קולות של כלב לפני שבועטים בו.
 "אל תכעס," היא אמרה בקול הכי מתחנן שרק אפשר לדמיין.
"בבקשה, אל תכעס, החתול שלך- הוא פשוט... אתה יודע כמה שאני
מפחדת מחתולים. ובאמת שאני יודעת כמה שאתה אוהב אותו רק ש-
כשאני רואה אותו אני לגמרי מתחרפנת אני... " הסתכלתי לה ישר
בעיניים ולא אמרתי כלום. זה לא הפסיק אותה. "אתה יודע מה קרה
לי ביסודי- סיפרתי לך נכון? עם החתולים ואיך שברחתי וכל
השריטות והזריקות ואחר כך- "
 הייתי חייב לעצור את זה. "אני לא כועס."
 "באמת?"
 "באמת."
 שמול, כנראה הבין שהטריק עם החשמל לא יעבוד היום. ואולי גם
לו קצת התחיל להישרף המוח מהשטויות של שולה. הוא קפץ בחזרה
לארונית ומשם לרצפה. הבעיה היא שהרצפה כבר הייתה מוצפת במים
ושמול המשיך עם השוונג שלו עד שהוא נתקע בקיר, אמר "מיו", נפל
אחורה והפסיק לזוז.
 "הוא הצליח." אמרתי.
 "הצליח מה?" שולה הסתובבה בחזרה ושוב גל של מי סבון שטף את
הרצפה וגם את שמול.
 "להתפגר."
 שולה התחילה שוב לצחוק. "החתול שלך מחורפן!" היא התחילה
להתפקע כאילו היא סיפרה את בדיחת השבוע. "חתול מחורפן!"


 לא הספקתי להוציא מילה והיא שוב הסתובבה והפעם כבר עפו הרבה
פחות מים החוצה. היא פתחה את העיניים וניגבה קצת מים מהפרצוף.
אז היא עשתה ככה עם השפתיים כמו מישהי שהולכת להגיד משהו חשוב
אבל זה עוד לא יוצא לה.
 "אריק," היא אמרה בקול הזה שקצת מזכיר דבש עם הגושים בפנים.
"אתה אוהב אותי?"
 עשיתי עם הידיים על האוזניים שלי ואמרתי לה: "מה אמרת?"
 היא לא הפסיקה עם המבט. "אתה אוהב אותי?"
 "אני לא שומע אותך." אמרתי. "יש לי מלא סבון באוזניים." שולה
הסתכלה עלי במבט מופתע. שוב היא עשתה את הקטע עם השפתיים אבל
עברו כמה שניות  ולא יצא לה כלום. ואז היא צחקה. בהתחלה קצת
ואז הרבה. גם אני צחקתי והשפרצתי לה קצת מים עם הקצה של האצבע
על האף- מה שגרם לה לצחוק עוד יותר חזק. "גם אתה מחורפן!"
 
 כשיצאתי מהאמבטיה הרגשתי כאילו מישהו תקע לי מסמר בגב. מסתבר
שזה היה רק הפקק של הג'ורה אבל זה עדיין כאב נורא ושולה אמרה
שהיא תעשה לי מסאג' אם אני אתנהג יפה. אמרתי בסדר. הלכתי לדלת,
הרמתי את שמול, החזקתי אותו ככה מולי והעפתי לו סטירה. "חתול
מניאק!" שמול פתח את העיניים וילל כמו מישהו שמפריעים לו
להתפגר. שמתי את שמול על הרצפה. "שמול!" צעקתי עליו. "לך תביא
לי סיגריה!" שמול ילל ויצא מהחדר.
 "הוא באמת יביא לך סיגריה?" ראיתי את שולה מסתכלת עלי דרך
הראי.
 "מה פתאום." אפילו כפכפים הוא לא מביא לי.
 לשולה היה מן קטע כזה עם הפכפכות. היא יכלה להיות מה-זה
נחמדה רגע אחד ואז פתאום לצעוק ולהשתולל ולא רק בגלל חתולים.
גם בגלל הרבה דברים אחרים. אהבתי אותה רק כשהיא הייתה מחורפנת,
בעצם. רוב הזמן היא הייתה ככה אבל לא יכולתי להגיד לה את זה,
כי תמיד כשהיא שאלה אותי אם אני אוהב אותה היא נהייתה רצינית
כזאת, ולא סבלתי את זה. כשהיא הייתה מתחילה עם העצבים שלה אני
יכולתי פשוט לקום וללכת בלי להגיד שום דבר. פשוט לא היה לי כוח
לשטויות שלה. בגלל זה היא כל הזמן פחדה להרגיז אותי.
 וככה הגענו למיטה שלי שאני לא ישן עליה. יש לי שני חדרים
בדירה ושתי מיטות. על אחת מהן אני ישן אבל לא עושה שום כלום
אחר. על השנייה אני עושה את הכל חוץ מלישון. יש לה קפיצים
חזקים כאלה, שאפשר לקפוץ וליפול עם הגב על המיטה ולשקוע ואז
לעוף בחזרה למעלה, אבל לא נראה לי שזה ממש עניין את שולה.
 שולה התיישבה על המיטה ושיחקה קצת עם השיער שלה. היה לה שיער
כזה לא בדיוק צהוב אבל גם לא בדיוק חום, מין משהו מוזר באמצע.
היא גם אמרה לי שהיא לא משתמשת בצבע. לא שממש האמנתי לזה, כי
למטה היה לה שיער שחור כזה, או לפחות חום כהה. לא שממש היה לי
אכפת- רק שזה לא נראה לי נושא ששווה להתעקש עליו.
 "תשכב על הגב." היא אמרה.
 "אבל אה...  כואב לי בגב." אמרתי.
 "אל תדאג. אני אגיע גם לשם."
 לא היה טעם להתווכח. תמיד זה ככה. שולה תכננה ואני ביצעתי
בלי לשאול הרבה שאלות. ואולי זה היה עדיף ככה, כי לי אין הרבה
כשרון בעניינים האלה. שכבתי על הגב והידקתי את המגבת טיפה יותר
מסביב למותניים. שולה עשתה מן קול כזה מאוכזב ואמרה: "אולי
תירגע?"
 "אני רגוע. לגמרי רגוע."
 "לא אתה לא. תשכב אחורה."
  ביצעתי.
 "עכשיו תעצום את העיניים."
  ביצעתי.
 "יופי." היא אמרה. "עכשיו תיקח שלוש נשימות עמוקות ותחשוב על
משהו נעים."
 "אתה מתחיל להרגיש עייף, מאוד עייף... " אמרתי בשקט. שולה
צחקקה.
 "תשתוק, טיפש."


 הרגשתי איך היא לאט לאט פותחת את המגבת. הרגשתי את הידיים
שלה עוברות על הרגליים שלי והתביישתי קצת כי יש עליהם הרבה
שערות. ואז התחלתי להרגיש את השיער הרטוב שלה על הזין שלי.
עצמתי את העיניים יותר חזק ולקחתי נשימה עמוקה מאוד. גם שולה
לקחה נשימה עמוקה מאוד.
 זה היה מאוד, מאוד נעים. אולי נעים זאת לא המילה, אולי מאוד,
מאוד מדהים. אולי מדהים זה לא זה- לא משנה. מי שעשה את זה יודע
ומי שלא- בטח שלא אני אגלה לו משהו- עם הכשרון המזעזע שלי
בכתיבה. היא המשיכה והמשיכה ואני בטח שלא רציתי שהיא תפסיק.
אפילו שידעתי שזה לא יעזור לי כשאני אתחרפן. התחלתי להרגיש את
הדפיקות לב של עצמי ורציתי להגיד לה להפסיק אבל כלום לא יצא לי
מהפה.
 כשפתחתי את העיניים ראיתי אדום, ומעבר לאדום את שולה, יושבת
בקצה של המיטה ערומה וצוחקת. היא ידעה שאני כבר מחורפן וששום
דבר לא יעזור עכשיו. תפסתי אותה, זרקתי אותה על המיטה והיא
קפצה קצת מהקפיצים, וגם החזה שלה קפץ קצת וזה היה מצחיק. לא
צחקתי. עשיתי מן סיבוב כזה ואז הייתי מעליה ובלי לקחת נשימה
אפילו התחלתי לנשק אותה בכל הגוף, טוב, אולי לנשק זה לא בדיוק
המילה הנכונה- לא משנה. והיא כל הזמן צחקה וחשבתי שאולי גם היא
מתחרפנת. "נוווווו כבר!" היא אמרה במן אנקה כזאת. במילא כבר
התכוונתי לעשות את זה. פישקתי לה את הרגליים ונשכבתי עליה
והתחלנו להזדיין. וזהו.

 תמיד זה היה ככה. תמיד אני לא רציתי ואז שולה הייתה מחרפנת
אותי ואנחנו היינו מזדיינים ואני לא הייתי זוכר כלום. אף פעם.
ולא היה לה אכפת. היא אמרה שהיה נהדר, או מדהים או סתם סבבה.
ואני אף פעם לא הצלחתי לזכור. ושנאתי את זה.
 כשקמתי מהמיטה שולה כבר ישנה. היא אמרה לי שאני כל כך פראי
וסוחט שהיא חייבת לישון אחרי כי זה מעייף אותה. פתחתי את
המגירה שלי וחיפשתי קופסת סיגריות וזיפו. שולה אמרה תמיד שאני
לא צריך לעשן כי זה " נוגד את הפוזה הספרטנית שלי". היא הייתה
מן אומנית כזאת ולא תמיד הבנתי מה היא אומרת. פעם אפילו חיפשתי
את המילה 'ספרטני' במילון ולא היה כתוב על זה כלום. נראה לי
שהיא סתם המציאה את זה. לא שהקשבתי לה. היא הייתה מדברת הרבה
על איך לדעתה אני צריך להיות. אבל לא נראה לי שהיא באמת קיוותה
שאני יהיה ככה. כשהייתי מחליט לעשות משהו הייתי עושה. וכשהייתי
מחליט לא לעשות משהו, אז לא עשיתי. זאת אומרת- הכל חוץ
מלהזדיין. תמיד היא הצליחה לשכנע אותי להתחרפן- ואז כבר לא
נשאר הרבה מה לעשות. כשאני מתחרפן אז זהו- אי אפשר לעצור
אותי.
  קמתי והלכתי למטבח. הזיפו שלי היה בתוך המאפרה. על השולחן
הייתה קופסה פתוחה של 'נובלס', ולשמול האידיוט הייתה חצי
סיגריה בפה. וכאילו שזה לא מספיק, לידו היו שתי סיגריות לעוסות
לגמרי. עד היום אני שואל את עצמי איך זה שמכל החתולים בעולם-
דווקא שלי אהב לאכול טבק.
 "שמול!" צרחתי. "תעזוב את הסיגריות שלי, פרזיט!" חטפתי את
הקופסה מעל השולחן והחבאתי  אותה מאחורי הגב. החלטתי להשאיר
לשמול את חצי הסיגריה שהוא כבר הספיק ללעוס. עברתי לחלק של
המטבח שקראתי לו "הסלון" בגלל שהייתה שם טלוויזיה והתיישבתי על
שרפרף. הדלקתי סיגריה וזרקתי את הזיפו בחזרה למאפרה. נזהרתי
לקחת את כל העשן לריאות, ולהוציא כמה שיותר ממנו דרך האף.
ראיתי את שמול נכנס למיקרוגל.
 "אתה בטח חושב עכשיו שאני גם יפעיל את זה." אמרתי לו. שמעתי
מין 'מיאו' עמום כזה מתוך המיקרו.
 "תמשיך לחלום".
 גמרתי את הסיגריה וחזרתי לחדר. הרמתי קצת את השמיכה ונכנסתי
למיטה ליד שולה. ידעתי שאני לא אצליח להירדם. אני לא יכול
להירדם במיטה שאני לא ישן בה. מצד שני גם לא ממש רציתי.