העננים נפתחים בשרשרות כסף עמוסות,
ענודות על אניות בחצר המלכה, נמל חיפה.
שמש חיוורינית אולי מחייכת כשאני דוהר בירידה,
בוהק חורפי, מהפנים המציצות מבעד מעילי-פרווה,
וזו בדיוק אותה תחושה שיש מהתמונה המקבילה:

כוכבים זוהרים משתקפים מחלונות הבדולח של גורדי-שחקים עצומים,
אורות רבים וזוהרים מכל עבר מנצנצים;
הירח בחצי הגודל,
את מצביעה עליו,
הלחיים האדומות מחספוס מגע הזיפים,
מתרחבות לכדי צחוק,
את אומרת: הבט.

העובדה הפשוטה מתקיימת ונוצר מד אמיתות מהימן מסוגו:
בכל פעם שאני מאוהב הכל נדמה מופלא בעיני
לובש יופי מוחשי ומושלם
(כמו ששני זוגות הנעליים צועדים בקצב אחיד על הרחוב)
ואני נזכר שצריך להאמין,
כשיש אמונה אפשר לקחת משרשת הכסף
של השמיים הקודרים

עומדים בפאב הצפוף מידי,
הגוף שלך נלחץ אל הגוף שלי-
רוקד בחן של הבנה מוסיקלית של הקצב
בלי לדעת איך לרקוד,
אך זה עדיין עונג ראשון מסוגו:
כל החברים המיתולוגיים מסביב
ואת שלי.
מחייך כמו חצי ירח בוהק בשמיים

אחת למספר רגעים אני מביט בך
לראות האם ההנאה נוצרת מחדש מסביב לפה שלך,
לבסוף היא מתחלפת בצל ראשון של חרדה
אני לוקח אותך בפעם הראשונה ביותר
הבייתה

את לובשת אפור ואדום בבגדים רכים של אמא,
אני נצמד אל גופך החמים ומנשק אותך,
את שולחת את הידיים הסקרניות
בחקר המקומות הרגישים,
טרם הכרתי בחורה כמוך

הבוקר הבלתי נמנע, לעולם איננו קל:
הקור חודר דרך שמיכות הפוך
פורע את חיבוק האוהבים,
וכל כך קשה
כמעט בלתי אפשרי
לשחרר את האחיזה הזו
מוכרחים להמשיך


אולי אראה אותך גם הלילה הזה,
מאז שנפגשנו כל הרחובות הקטנים אדומים
והשמיים עם תליונים כסופים עומדים כנגד שמש חיוורינית
אני דוהר בירידה,
השעון מראה שעת בוקר רכה,
אני עוזב אותך ברוח ראשונה
אבל יש לי תחושה חזקה שזו רק התחלה,
האניות האצילות מביטות אליי בסימן שאלה
יש באוטו ריח חריף מאוד של אהבה