טיוטא ראשונה / זה שלא יודע לשאול |
עכשיו אני יושב מעל החוף
מוצא את עצמי מביט משום מה
בשברי סירה קטנה
דומה כי עינייך נשקפות אליי מבין שבריה
ופנייך מכוסות בצעיפים של עץ
חצי חיוך מסתורי משלים את התמונה
שצילמתי בעיניי רוחי
כמעט שכחתי כמה יפה את
וכמה מתוקות לחייך
כמו נסיכה של אלף לילה ועוד אחד
סובבת בריקודים בחדרי חדרים
ורגליך ערומות, נושקות לרצפה הקרה
מסתורית את, מציתה בי שאלות
ואינני חכם או רשע ואינני תם
אלא זה שאינו יודע לשאול
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|