במבט שבעיניו יש קריצה עמומה,
חוסר התחשבות נינוח וגם תמימות.
קשקושים של ט"ו באב באמצע חורף, על הגב.
ללא מחסום משוטט ברחובות,
מריח את המראות,
ומבחין בעקבות.
ללא מתום אוכל נבלות,
ומקיא את השיירים
על מיטות של אחרים.
הוא מגיב למילה או שתיים או שלוש. עדיף שיהיו מחוברות.
לא מתרצה בקלות. לא נכנע במהירות.
וממש לא בא לו לשחק עם המתלהבים האלה.
משהו נמס כשהוא משמיע צליל מיבב.
באדישות הוא מסוגל לצלוע עם קוץ עד שמישהו יוציא לו.
וזה לא חשוב מי. כי קל לפתות אותו.
אבל הוא תמיד חוזר.
נאמן לעצמו.
רק הוא ולא אחר.
אני קורא לו חבר.



מוקדש לך

(שיר 6 מתוך סדרה)