דפקתי בדלת וצעקתי הפתעה
וראיתי כמה שהעיניים שלך כבויות
כפנס בשעות האור
כלב שחור משחור
ופתאום הצצת, וראית את פני
עם חיוך רחב ומתוק,
שצועק באילמות כדי שתשמע ותפנים עמוק
אתה לא לבד
אתה לא.
החיוך שלי, הדביק אותך גם
מקצה אחד עד סופו של העולם
הבנת שאתה לא לבד
אני איתך ביחד.
ישבנו ודיברנו על נושאים רשמיים
שטויות של אנשים אקטוליים ומשעממים
ומדי פעם בדיחה שמרחה עליך אושר
עשתה אותי מאושרת, פי מליון
איזה יופי לראות אותך מקרין אור להמון
נפרדתי ממך לשלום בתקווה
רכנת אליי והענקת לי על הלחי נשיקה
עכשיו אני יודעת שתשוב לחדר החשוך
ללבד הקריר ולא לחיוך
אבל לפחות אולי תזכור
שאני תמיד פה, לחזור
ושאני
אוהבת
אותך
כל כך. |
