מרוכז רוכן
לעבר הדף המפוספס
נוטה לצד לקבל פת של אור
הוא נוגע ועובר את גופי
ניבט בדף שמולי
היד כבר כואבת אך לא הלב
מלא הוא ליבי מכדי לדאוב
ניצנים רבים שתולים בו ואף
כמה עצים שנגדעו או גוועו משכבר
מלא הוא עד אפס מקום
ליבי הזקן
לא מרגיש את נעימות המיטה
אך זוכר במעומעם כי השמיכה
רכה היא
שוכב אני וכותב
וקורא לעורר משנתו
וליבי איננו. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.