לגדול

יש לי חדר משלי.
מישהו  כבר אמר את זה פעם
ולמרות שלעיתים נדמה כי את הכל מישהו כבר אמר
וניסח הכי טוב שאפשר
איך אפשר, בגיבוב הטלאים של דברים שכבר נאמרו
לטוות משהו משל עצמך
שינוכס אך לך באופן בלעדי
שתוכל כבר לתקוע שלט על הקיר
שלי
והרי גם  הבלעדיות הפכה להיות
נכס להמונים
נפוצה כמו הסימן "כל הזכויות שמורות"
אבל למי. לעזאזל, למי.


ועדיין ,יש לי חדר משלי
קוביה אקראית,שהייתה של מאות לפניי
וכעת הזכויות שמורות לבעליי
ואחרי 25 שנות גלות ,נדודים ושואה
רבותיי,אני בביתי.

וביתי מואר באור שאני חוסכת
וברקע מתנגנים השירים שענת במיוחד אוהבת.
וזבוב קטן מארח לי לחברה
משתתף איתי בכוס הקפה העצמאי הראשון שהכנתי
ואני מחייכת אליו, למקום מושבו שעל המנורה
ולליבי מתגנבת מבלי מישים השלמה
שעכשיו , לבד.

ריבוע גדול קבוע בקיר מדגים לי את החוץ
שאותו מעוניינת לשכוח.  
קר פה בקיבוץ.
ואין דפיקות חזקות בדלתי רק דפיקות עמומות
מתוכי
נשמעות היטב בשקט של לפני
החדשות של שמונה
מזכירות לי ששכחתי לנשום
והנה,
כבר הן אובדות בשאון הטירוף
רחש ענפיו של האקליפטוס הזקוף
ושני טווסים יפים להכאיב מדדים וצווחים אל מול חלוני
צווחים  ומדגמנים לי
אהבה