ימים שחורים עוברים עליי.
בחוץ רק גשם ורוחות. הקור חודר לעצמות.
שרשרת לא הגיונית של דברים.
מקרים שעליהם אף אחד לא נותן לי הסברים.
חולמת על דברים שאיני רוצה לזכור
והספקתי כבר לשכוח.
אלוקים, בבקשה רק תיתן לי את הכוח
להמשיך לחיות...
להתמודד עם מצבים מסובכים שאליהם הגעתי.
לא הייתי נכנסת אליהם אלמלא ידעתי...
הכאב גדול. לא רוצה יותר לסבול.
חוסמת את עצמי מהכול,
לא נשאר שום דבר חוץ מהפחד הגדול,
שנמצא אצלי עמוק בפנים
ולא עוזב ולא מרפה
הוא רק מתגבר...
מראה לי לאיזה מערבולת נכנסתי.
ועכשיו אני לכודה ולא יכולה לצאת.
איך יכולתי בשבילך את כל כולי לתת?
מבלי לראות, מבלי להבין... שחיי מרגע לרגע אובדים.
וככל שעובר לו הזמן
אני גוועת...
מתה כבר לדעת מה מסתתר מאחורי כל המילים האלה...
אבל הכול מטושטש ולא מובן...
רגע אחד חושבת שאני מבינה ושהכול בשליטה
ורגע אחרי מרגישה אבודה...
לא נותר בי שום רגש ותחושה.
הכול הלך...
יחד איתך.