ק. איילה / ספר שירים |
ואמרת: עכשיו את
הפנטת את מוחי
מסך לירי נפרש בתודעתי
כמעט ללא ידיעתי
לעיתים, כמו אש בוערת
לעיתים, כמו זרם מים זעיר
המחדש נחל מדברי
בשיריך
הערצתי,
הבנתי וגם לא
התאכזבתי
התרגשתי.
בהקדשתך, קראת לי נשמה
ונשמתי פרשה כנפיים ועפה לה
עטופה בבד משי לבן
ונעה בין המרחקים.
נשמתי, חיזרי אליי!
אני זקוקה לך נואשות
הריי מה אני בלעדייך?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|