בעת שעות השחר המוקדמות
קרני אור בשחק נרקמות
מביטה אל הים הנשקף מחלוני
בו מדמיינת עיניך ומבטך העורגני
אתה משגיח מן החלונות
מציץ מן החרכים
יושב לצידי בדממה משוועת
ושוזר לשערי זר של פרחים
נזכרת איך היו אותם ימים
זכרונות שבליבי שוב שבים וגואים
על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי
על פניי שוב נסוכו עצב ותוגה חרישית
אך משכבר עזבת וסיפורנו הפך בדיה
את חרבך בליבי נעצת,על נפשי הבאת כליה
יודעת אני כי גם אם אדברה לא יחשך כאבי
כי אינך אוהבי,נועדת להיות אויבי...