איך אני מוצאת את עצמי
שוב כותבת שיר עליך.
אל הפעם הוא בא ממקום אחר.

אני סתם מתלוננת,
שתדע לך...
הרגעים האלה, שאנחנו יושבים שלושתינו לבד
זה הרגעים שאני הכי אוהבת ביום
כי אני לא צריכה יותר מזה,
אני יודעת שיש לי את שניכם.
נכון לפני כמה ימים אמרתי לך באמצע השיעור
שאני אוהבת אותך?
באמת התכוונתי לזה
והייתי מופתעת שהסתכלת לי לתוך העיניים
ואמרת שגם אתה.

למה אתה לא בוכה?
למה אתה לא מודה שרע לך?
תראה איך שכולם עזבו אותך,
איך החבר הכי טוב שלך
מתעלם ממך ככה
איך אתה יכול להשאר כל כך חזק?
איך אתה יכול להגיד לי
שאתה לא מתחרט על שום דבר?

קראתי עכשיו משהו שהיא כתבה עליך
זה היה מדהים כמובן,
וכל כך נכון...איך שהיא מצליחה לקלוט כל דבר בך
הילדה הזאת,
אתה יודע, היום בהפסקה חיפשנו אותך
כי אמרתי לה שאתה קצת עצוב
ורצינו לשמח אותך
אבל כל פעם נעלמת לנו,
באמת נהפכנו להיות מין שלישיה כזאת...
ובימים טובים אתה באמת אמיתי...

ואתה יודע?
אני מריצה את הזמן אחורה
וקולטת כמה שקרים מקיפים אותנו
כמה פחדים...
וזה משגע אותי
איך הרסת לעצמך את החיים...
ואיך לרגע אחד לא עברה בי המחשבה
לוותר עליך,
ואין...אין יותר שום דבר אחר...

רק אני אתה והיא.