ראיתי אותה, חולפת
בגשם שירד
לא יכולתי לעשות דבר
מן החלון
זה נראה כמו תעתוע
לא הצלחתי לזהות
את מבטה, את צעדיה
אבל יכולתי לראות
אותה חולפת
ואני עומד ליד החלון
מביט כיצד
הרחוב מתרוקן מאנשים
חלונות הבתים מוחשכים
מאחורי תריסים סגורים
אחזתי בידיי
לא יכולתי
לברוח יותר רחוק
והיא חלפה שם ברחוב
בגשם היורד
לא ידעתי מה לבקש
רציתי לצרוח
על השולחן, היה מונח ספר שירים ישן
מילים שמחפשות מחסה
ואני זורק את עצמי
אל מקום אחר
מביט מהחלון, איך הכביש נסגר
והגשם שוטף את הלכלוך
רק היא חולפת שם, כמו תעתוע
אספתי את עצמי אליה
בדמיון, שאין לו כוח להתגונן
והיא הכירה בי,
אני לא הצלחתי לזהות את צילה
אוסף מחברות ישנות
מסדר את השורות
בחדר קטן
מנסה לפתור חידות
והיא חולפת, נעלמת לאט
ברקע, עוד יכולתי לשמוע
איך הכול משתתק
זה הגשם הראשון
והיא תמיד חולפת בו, במקרה
אני מתעייף, ושוקע בתוך הזמן המתגלגל
מן המסך, החדר נראה שחור לבן, מאובק
ואני לא יכול לצרוח
מבקש אותה בכול פעם מחדש
אבל היא תמיד חולפת מהר
יכולתי לשמוע, את הפסנתרן מנגן
אחר כך לחשוב, על הרקדנית באמצע הבמה
ואיך היא נעלמת בחשכה
זה הגשם, וזה מה שאין
אני מביט בה, והולך