אני מנסה להביט בך
כמו בסרט ישן
להוציא מתוכו את הגיבור
ולהחליף אותו בך
אבל אתם לא דומים
והשלג לא יורד כאן
זה גם לא חג המולד
אתה הולך בשקט
מחוץ לחדרי
עד שצעקה מחללת את הדממה
אני שוב מבקש לרמוס אותך
אבי, רוצחי
השברים מוטלים על הרצפה
אין דם, ואין סכין מגואלת
אתה בוודאי הולך לישון
ככה, הימים חולפים
מתוך זיכרון שיום אחד יתעורר
ואצלי בכול מת, בטרם הגיע לחיים
מנסה להביט בך מרחוק
לחפש את הדמיון,
את מדרגות היציאה
כול הזמן, אתה בודק
מתי הדלת תיפתח
כול הזמן
אני מחפש
לרמוס אותך מחדש
אבי, רוצחי
לא מצליח להביט במראה
בלי ללכלך את הידיים
שנזדקן
אשב לצידך
אבקש ממך
את הסיפור, עם הקטעים החתוכים
ואז אבקש להדביק הכול
לזיכרון החי, לתמונות בראשי
זה לא סרט שהכרתי
לא אבא, לא גבר
ובשירים שלי, לא מצאתי מילה
ניסיתי לכתוב אותן בעדינות
אבי, רוצחי
שהדם מטפטף בשורות מעטות
בצעקות שמפלחות את הבקרים
בשתיקות, שמעיקות על הזמן
אני מבקש אותך מחדש
רומס את המילים, את הפנים
ואחר כך עומד מולך
הייתי בורח ממך, רק לא יודע לאן
אז מנתק אותך מן המכשירים שלי
ומביט החוצה
מפרק את השאלות
כמו מטענים, שמוסתרים בצידי הדרך
אולי לא הייתי צריך, לומר דבר
אבי, רוצחי