בסופה של מריבה אחת מיני רבות, שתחילתה הייתה מן הסתם טיפשית
כרוב המריבות, ארזה חפציה ונסעה להוריה והוא נותר לבדו עם כל
רגשות הכעס ואין האונים וללא מולא לתסכולו.
בערב דצמבר קר, ומתוך רגש מוחלט של חוסר אכפתיות
ובאימפולסיביות מוחלטת, החליט להתלבש ולצאת על מנת למצוא חברה,
להיות בין אנשים, לשתות ולהשתכר או סתם אולי למצוא אוזן קשבת
ולהאזין למוזיקה והעיקר לשכוח. כך פגש במיכל.
לפני נישואיו נחשב אמנון למצליח בקרב בנות המין היפה. נישא
לגובה של מטר שמונים וחמש ובעל מבנה גוף גברי ופנים נאות
וחזקות, שיער כהה ועיניים כחולות, נחשב אמנון גם היום לגבר
נאה.
החליט להיכנס לאחד הפאבים ששמע עליהם, שבו התקיים באותו ערב
חמישי, ערב למבוגרים בלבד כדי לשתות כוס בירה אחת או שתיים.
המקום היה אפלולי והפרש הטמפרטורות בין הערב הקר בחוץ והאווירה
החמימה הספוגה בתערובת ריחות של עשן, אלכוהול ובושם נשי, הכתה
בו מיד עם כניסתו כמו פטיש יחד עם רעם המוזיקה מחריש אוזניים
איליו הצטרף בליל קולות אנושיים.
המקום היה גדול יחסית. סביב רחבה מרכזית, בה רקדו כמה זוגות
לקצבה של המוזיקה, היו מסודרות פינות ישיבה עם שולחנות קטנים
וכורסאות נוחות. האפלולית האינטימית אשר הופרה מדי פעם על ידי
הבזק תאורה פסיכודלית מיסטית, שכנראה הייתה נתונה לשליטתו של
די. ג'י. מטורף.
עמד בכניסה עד אשר עיניו הסתגלו לאפילה ואז נכנס פנימה. מסר
מעילו במלתחה ואחר פילס דרכו בין האנשים על מנת למצוא מקום בו
יוכל לשבת ולצפות על הרוקדים. מצא על יד הבאר שרפרף גבוה פנוי.
ישב ובקש מהבאר מן כוס בירה.
לגם שתי לגימות עמוקות וסבב בכסא לכיוון הרחבה ובחן שוב את
המקום, כשעיניו סורקות מצד לצד וכוס הבירה הקרה מצננת את ידיו.
במרחק של שני שולחנות, ישבו שלוש נשים, האחת בלונדינית ששערה
קצר ומקורזל, לבושה כולה בשחור, מאופרת בכבדות ומעשנת בשרשרת.
"לא בשבילי" חשב. השניה  שחרחורת, אשר בדיוק קמה כשהביט, נענית
להזמנתו של בחור כהה עור, לרקוד והשלישית בלונדינית, לבושה
חולצה סגולה רקומה וחצאית לבנה ונראתה לו כתיירת הולנדית או
גרמניה.
בחן את השתיים שנותרו לשבת בעודו מתענג על הבירה ומהסס עם
להזמין את הבלונדינית הזרה לרקוד - אחר הכל היה זה חדש עבורו.
לאחר התלבטות כשקם להזמינה, קמו שתיהן ופנו לבדן לרחבה,
מתחילות לנוע לצלילה של המוזיקה.
בצעירותו, נחשב אמנון לרקדן מחונן ובלה הרבה מזמנו במה שנקרא
אז דיסקוטק,  אבל מעולם לא אזר אומץ לרקוד לבדו, פשוט זה לא
היה מקובל. פעם בחו"ל בעת סיור לרגל עבודתו, נכנס למועדון וראה
כי נשים וגברים אינם רוקדים בזוגות ואז הצטרף. אבל בחו"ל מי
מכיר אותך?
במבט נוסף ראה ברחבה גברים ונשים רוקדים לבדם ללא בן זוג.
משליך את כל מוסרות ביישנותו, לגם את שארית הבירה בכוס, הניחה
על הדלפק יחד עם שטר של עשרים וירד לעבר הרחבה, מפלס דרכו בין
הרוקדים, מצא מקום ברחבה והחל לרקוד לבדו. לאחר כמה דקות,
כשנכנס לקצב החל הדבר להנותו.
לאחר שפנה לכאן ולשם, מצא עצמו רוקד מול אישה צעירה כבת שלושים
וחמש, לבושה בגרבוני צמר הדוקים בצבע חום שהבליטו את רגליה,
"רגלים נאות" חשב בלבו. וכן בחולצה לבנה בעלת אמרות. שערה הכהה
והארוך התבדר סביב ראשה בכל פעם בו סבבה ועטר פניה הקטנות
כהילה. אפה הקטן והסולד כמו רימז על שמץ שחצנות. על פניה שמץ
איפור כמעט ולא מורגש ולשפתיה מגע של שפתון אדום. עיניה היו
מכוסות במשקפים בעלות מסגרת זהובה שהבליטו את עינה , שאף באור
העמום, הבהיקו בצבע ירוק עמוק. "נראית נחמד וגם רוקדת לבד",
אמר לעצמו.
לאחר דקות ריקוד אחדות, בהם לא החליפו מלה, התחלף קצב המוזיקה
לקצב מהיר ושניהם נעו ביחד אל שולי הרחבה ועמדו זה ליד זו
מביטים ברוקדים.
לאחר מבוכה של רגע, צעק לעברה כדי לגבור על הרעש:
"את לא רוקדת רוק"
"לא זה כבר לא רקוד בשבילי", ענתה כשנושב ממנה גל ממש מוחשי של
קור, כאילו רצתה להודפו לאחור ולומר איני מעונינת בחברה. כמעט
הסתובב והלך, אבל ללא שום סבה מוסברת החליט להמשיך בשיחה.
"מבלה פה הרבה", שאל.
"מדי פעם", ענתה בקצרה.
למרות הרעש, נתלתה בינם שתיקה מביכה. את המצב הציל הדי. ג'י.
המטורף, אשר החליט לשנות את קצב המוזיקה לסלו שקט.
"נרקוד", שאל.
"למה לא", משכה בכתפיה וקרבה איליו, משלבת ידה בידו ושומרת
ממנו מרחק.
ושוב היה צריך ליזום את המשך השיחה:
"במה את עוסקת"
"רפואה טבעית"
"מה זה רפואה טבעית?"
"הומאופתיה". כל תשובותיה היו לקוניות כאילו אינה מעונינת
בהמשך השיחה. בכל זאת המשיך ואמר:
"כן, אני יודע מה זה הומאופתיה, רק קשה לי להאמין שזה עובד".
נראה שמלותיו האחרונות הציתו את זיק השיחה אתה, מפני שבדקות
הבאות תוך כדי ריקוד, שמע ממנה הרצאה על יכולת השיטה הרפואית
הזו לרפא ואיך השיטה עובדת, כאשר מדי פעם הוא קוטע את דבריה
בשאלות או מניד ראשו בהקשבה.
ושוב השתררה בינם שתיקת מבוכה והוא מחטט בזיכרונו נואשות אחרי
נושא שיחה.
כשהתחלף שוב קצב המוזיקה, שאלה "נשב?"
הנהן בראשו ופנה ללכת אחריה נותן לה להוביל. הסתבר שהמקום בו
ישבה נתפס בידי אחר.
"בואי", אמר, מובילה לצדו השני של המקום למקום אשר התפנה.
במשך השעתיים הבאות פעל בינם הקסם. בלא שום תחושת זמן,
בהתעלמות מוחלטת מהמוזיקה והמקום כאילו שניהם על אי דממה בודד,
בפתיחות מוחלטת, שוחחו עליו ועליה, על חייהם, על ספרות ומדע,
קולנוע ומוזיקה, רומנטיקה ואהבה והאינטימיות הולכת וגואה
בינם.
הסתבר לו כי היא בת שלושים ותשע, בעלת קליניקה משלה, כנראה ללא
דאגות כספיות משמעותיות וזקוקה נואשות, כנראה לא פחות ממנו,
לחברה ולחום אנושי.
לפתע אמרה: "בוא נרקוד".
בדרך לרחבה הובילה אותו. סבבה איליו והושיטה את ידה:
"קוראים לי מיכל", אמרה.
"נעים מאוד, אמנון", אמר והושיט גם הוא את ידו.
רקדו כעשר דקות מבלי להחליף מלה ואחר ישבו הפעם במקום מושבה
הקודם שהתפנה. הציץ בשעונו ונדהם לגלות כי השעה קרובה לשתיים
אחרי חצות.
"מי החברה שדיברת אתה בזמן הריקוד", שאל.
"היא השתתפה איתי בסדנא ואפילו מכירה את בעלי", ענתה.
"את נשואה?", שאל בתדהמה.
"כן".
"ובעלך מרשה לך לצאת לבדך עד שעה כזו מאוחרת?", שאל בחיוך.
"כן".
בשלב הזה היה מבולבל לחלוטין. מהשיחה הקודמת אתה, היה ברור לו
כי יש לה ילדים בוגרים - "האחד מהם בצבא" אמרה באחת ההזדמנויות
בשיחה. האיתות שלה עכשיו היה כל כך ברור לו, אבל במקום לשאול
את השאלה הבנלית "אצלי או אצלך", היה כל כך מבולבל מתגובתה עד
שבקש סליחה והלך לשירותים חושב על מחשבותיה עתה, אומר לעצמו כי
לבטח היא חושבת לעצמה עכשיו כי לא יחזור.
"יש כאן משהו יותר עמוק" אמר לעצמו והחליט לשוב מתוך סקרנות.
שטף פניו וחזר למקום. כאשר קרב ראה גבר רזה, גבוה ומזוקן קם
מהכסא שפינה קודם ומתרחק.
"החוצפה של אנשים", אמרה בלהט, "בא, לא שואל, מתיישב בלי רשות,
דוחף עצמו אלי ושואל: תגידי את עם חברים, כאילו שאסור לבחורה
לשבת לבדה מבלי שיפרעו לה".
"נו, אז מה ענית לו".
"עניתי שאני עם מישהו".
"ואז?", שאל בחיוך.
"הוא שאל אם זה חבר, כאילו שאם לא, הייתי נותנת לו לשבת אחרי
שיחה כזו אתך. יש כאלה אנשים רדודים", הוסיפה ואמרה לאחר מספר
שניות- "בכלל כל מי שבא לכאן".
"גם אני?", שאל בחיוך.
"לא", אמרה מחייכת. ברגע הזה הרגיש שהקרח בינם נשבר סופית וכל
המחיצות נפלו. הביט בה ארוכות ובסוף מחייך כשלבו הולם ומוחו
ריק מכל מחשבה, ליטף את אפה בעדינות בקצות אצבעותיו באינטימיות
רבה ואחר הניח ידו על השולחן בינם.
"הייתי רוצה לרקוד משהו יותר שקט", אמרה, והניחה ידה על ידו.
"תכף אדאג לזה". קם ופנה לתאו של התקליטן לבקש מוזיקה שקטה.
דקות אחדות לאחר ששב לשולחן, התנגן שיר של אדני ויל אמס ברקע.
ירדו לרחבה ורקדו כמו קודם. "לא זו לא הדרך לרקוד עכשיו", אמר
לעצמו מעביר ידו מאחורי גבה ומהדק אותה אליו. היענותה הייתה
מוחלטת. קרבה אליו נצמדת לגופו כאילו רוצה להיבלע בתוכו ולא
להפסיק לרקוד אף פעם.
ליטף שערה והניח ראשו על ראשה, עומדים כמעט במקום חבוקים-
הדוקים זה לזו, נעים באיטיות לקצב השיר. לבסוף, רחק ממנה והביט
בעיניה וחייך אליה והפנים העצובות משהו שלה, הוארו בחיוך משל
יצאה השמש מאחורי העבים ביום סגריר. נישק את שתי עיניה
בעדינות, אבל אז החליט מישהו להדליק את כל האורות, כדי לרמוז
לאותם זוגות בודדים שנותרו על הרחבה שהגיע זמנם ללכת.
הרבה יותר מאוחר, באחת הפגישות שלהם, אמרה לו כי חכתה כל הערב
לרקוד הזה לחיבוק הזה.
"נלך", שאל.
הנהנה בראשה.
לקח ממנה את הקבלה למלתחה, הוציא את שני מעיליהם ועזר לה ללבוש
את שלה.
יצאו לקור, חבוקים והלכו לעבר מכוניתה.
בדרך שאל "נמשיך להתראות?".
"למה לא" ענתה לאחר הסוס קצר.
בעת שפנו באחד הרמזורים לכוון ביתה, אמר לה במהירות כאילו כדי
למנוע ממנה חרטה: "נפגש ברמזור הזה מחר בעשר בערב, בסדר?".
"בסדר", ענתה.
לפני שיצא מהמכונית, שאל "יש לך טלפון".
חיטטה בארנקה והוציאה כרטיס בקור.
"צלצל רק למספר של הקליניקה. אל תצלצל למספר של הבית".



"לילה טוב", אמר והתכופף לעברה מבעד לדלת הפתוחה של המכונית
ומנשק אותה על פיה.
בדרך הביתה, חש גירוי מוזר לאורך רגלו הימנית.