מאור קלימי / אפור |
זולגות על לחיי בגלל אותם הזכרונות.
הייתי, נגענו, ידענו, נגמר.
רוצה להשאר, לדעת יותר,
שלא יגמר.
פתאום
להרגיש התחלה עם אחר
בלי שיגמר
להיות, לגעת, לדעת
הרבה יותר, שונה יותר.
כבר לא לבן או שחור
פשוט אפור.
ללא אופי
לדעת רק לשאוף ולנשוף,
מבלי לדעת מה הכוונות
בלי תכנונים או חלומות,
פשוט התחלה עם אחר
בלי שייעז להגמר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|