"עובר יום ועוד יום ואני לא שוכחת
את היד שלך נוגעת לי בגב"

אתמול
עזבתי בצער גדול
ויש כל כך הרבה דברים שלא אמרתי
למרות שאמרתי הכל
ידיך כתבו לי בעור
מנסות נואשות לזכור
כל פרט, שהפעם לא ישכח
וחיבקת אותי חיבוק הרסני
כמו חולה סופני
שמחבק מוות מבורך
ואולי בעצם חיבקת אותי
כמו את החיים
ואז שמת אותם בהמתנה עד להודעה חדשה
וביקשת שאמתח את גבולות סבלנותי
(שהיא ממילא קצרה)
עד ששוב תוכל
לדבר ולראות ולשמוע על איך שאני מרגישה
אז הבטחתי לקבל אותך כמו שאתה
ולמלא את הבקשה
והבטחות צריך לקיים, אין ספק
(גם אם זה עושה לנו רע)
אך אני מקווה שלא תכעס
אם אכתוב כאן שירים
שלך אני מקדישה
ואתפלל בלי הפסק
שתקרא.

"כל הלילה, על יד הגדר
אתה ראית את הבית ואני את הכביש"

מהגב לעצם הבריח
מחבק, מלטף, לוחץ וכבר -
פתאום זה נעשה חזק מדי
וחם לי כל הזמן, אפילו שקצת קר
אולי תחנוק - אני נרגשת
אולי סוף-סוף לא יהיה מחר
(אמרתי לך שאף פעם לא
מאוחר)
אבל אז אתה משנה כיוון
או שפשוט נשבר
טומן את פניך בשקע ונזכר
בריח של אישה, מנוכר אבל מוכר
של מוות, תשוקה, ועתיד ועבר
אצלי בצוואר.

"התחבקנו חזק בלי לדבר
פעם בחיים כך אתה מרגיש"

חיבוק שהוא בעצם
ליטוף אחד ממושך
עטפתי אותך
ורעדת כל כך
חיבוק שהוא בעצם,
מתחת לעור, בתוך הדם
שמת את ראשי על החזה שלך
לשמוע שהלב עוד לא נדם
ושהאש שאני מחפשת
עדיין שם.


18/10/2006