אתמול הלכתי אל השדה, חיפשתי אותך שם,
ממי אתה בורח, לאן אתה נעלם.
היו שם קוצים וצהוב נורא,
היו נמלים וחיטה שזורה,
אבל אתה לא פה צעקתי, למה אתה לא כאן,
איפה אתה ילד סביון, ילד אירוס ארגמן.

איפה אתה, היחיד בשבילי,
שאני שלו והוא שלי,
איפה אתה ילד פרחים,
כלניות עצובות, נרקיסים בוכים.

ניסיתי בעיר, הלכתי רחוק,
רציתי לשבת אתך ולצחוק,
היו שם דברים מקסימים ויפים,
פטריות, אצטרובל, פרפרים עפים.
אבל זה לא עזר, ושוב אותה בדידות עוטפת,
איפה אתה, ילד פרג, ילד רקפת.

איפה אתה, היחיד בשבילי,
שאני שלו והוא שלי,
איפה אתה ילד פרחים,
כלניות עצובות, נרקיסים בוכים.

עוד נפגש יום אחד, אני יודעת,
מול שמים כחולים או שמש שוקעת,
ילד חרצית מרגנית יקינטון,
ילד פרג רקפת סביון,
אני בטוחה בשעה הנכונה,
ילד הפרחים שלי יחכה לי בפינה.

איפה אתה ילד פרחים,
כלניות עצובות, נרקיסים בוכים???