[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אילן לבנון
/
האלכימאים

"רק עוד קצת מהחומר המבעבע וזה יהיה מושלם", אמר קול מתלהב. לא
סתם התלהבות, ההתלהבות שלו היא אמיתית, כנה ומתבקשת לאור מה
שעיניו עומדות לראות. "אני מכניס גם מהתרכובת הסגולה" אמר קול
אחר אך מתלהב לא פחות!  לפתע נשמע פיצוץ עז ושני גופות של
אלכימאים היו מונחות ברחוב  אחת על שניה, אחת מביטה לרצפה
והשניה לשמים כאילו רצו להמחיש את השוני ביניהם, מראה סימבולי
זה לא החזיק זמן רב...הדלת ששיחקה עם הציפורים נפלה על שני
האלכימאים לשעבר והשאירה מהם מראה של בשר קצוץ. חבל כי הם היו
בדך להיות אנשים עשירים ומאושרים כמו שהם מעולם לא היו, את
עבודתם האחרונה הם עשו לא בשביל איזה חקלאי שמבקש זן חדש
למלפפונים "רק שיהיה חמוץ", או ליצר בשביל איזה מופרע "אופנים
שנשארים במקום", "זה מרגיע אותי..". זאת הייתה עבודה בשביל
הצבא בכבודו ובעצמו. "מעכשיו אין יותר חלטורות" אמר אחד מהם
במהלך עבודתם אחרונה, "מעכשיו אין יותר עבודות" סתר אותו השני
והסתירה לא הפכה לויכוח רק משום גודל המעמד. את העבודה הם
קיבלו ממש במקרה כשהאלכימאי הצבאי נפטר מ-"דום לב" או שלפחות
זה מה שנודע למשפחה ולעיתונות. זכר להם חסד הרמטכ"ל שכשהיה סתם
טוראי ו"בן של" ביקש מהם להצמיח לו שפם שבושש לצמוח,
הבר-מיננים הצמיחו לו שפם לתלפיות, אחד כזה שלא היה מביש את
עמיר פרץ, תוך כדי מריבה קולנית במיוחד על ריכוז החומרים. יש
הסוברים שהשפם עזר לקידמו(מדובר במדינה ערבית סטייל עירק) עד
לרמה ממנה אין קידום בה הוא שוהה. הכסף שהציע הצבא לעבודתם היה
אמור לסדר להם את החיים "לחומרי גלם טובים יותר" אמר אחד,
"חיים טובים יותר" תיקן השני. מיותר לציין שהראשון לא הסכים
לתיקונו של השני, אבל הוא בוודאי לא היה מסכים גם לכנוי
"ראשון", אז דעתו אינה נחשבת!
השני רצה מחייו את הכיף, והעבודה הייתה אצלו כלי לעשית כסף,
שמאפשר את הכיף המיוחל לעומת הראשון שראה בכיף של החיים את
עבודתו ואת הכסף שעשה ממנה קישר ישר למזון ובגדים וחס ושלום
לבלויים ובזבוזים.
הגיע שעת הלוויה כל הקרובים והמכרים כבר הספיקו לומר לעיתונות
ש"הם היו אנשים טובים ונכון שאומרים את זה על כל אחד שמת אבל
פה זה באמת.." את הספד נשא הרמטכ"ל ירום הודו בין בכי מזיוף
לזעקת כאב מפוברקת אמר:" הם היו אנשים טובים. . חברי אמת. .
.עזרו לי בשעותי הקשות.. חבל שמחלה מדבקת וקטלנית. . .הם היו
כל כך מלאי חיים.." לאחר דברים מרגשים אלו ירד מהבמה ולחש
לאוזן עוזרו "כל מה שנותר לנו עכשיו זה רק להמציא את הנצרה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
האנושות זה חרא
של עם.


יעקב פופק


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/3/99 5:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אילן לבנון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה