שי דיין / רחוקה |
מרוב גאוותי עודני בעלטה
רוח קדים באה וחלפה
רחש נשיקותייך עוד הולם בי בדממה
ואחרי הסערה חורבות של תשוקה
רק ניגון אחד מתחרז בשירתה
אך אותו שיר אחד לא ידעה-
שיר האמונה והאהבה
בנפש תמימה איך אגע
ילדה של אהבה- צוף בקימוריה
דמעה חמה שוב עלי לחיי רעדה
ומי יתן וגם על לחייה
הלבלוב נוגע בתוכי מכאיב עוד יותר
אך ליבי כמה, ליבי מדבר
כמו הפרפר לצוף, כמו השיר לגוף
ככה אני אוהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|