שוב יש את השירים העצובים האלה ברדיו
שלא נותנים לי להירדם ומכריחים אותי
להקשיב להם
ותמיד זה חייב להיות באמצע הלילה
כדי שאקשיב להם כשאני לבד,
כדי שאבין כמה הבדידות איתי
ואז אני שוב יושבת וכותבת את זה
כי זה הדבר הכי יפה שאני יכולה לעשות
ואני שוב רודפת אחרי התמונות של העבר
שלא מבינות למה אני מטרידה אותן
בכזאת שעה,
הן ממשיכות לברוח ואני נקלעת לכפור
שבחוץ שבכלל לא מחכה לי.
המדרכות התעוררו משנתן כשרצתי עליהן יחפה
בעקבות התמונות
והן לא כל כך מחבבות את הרגליים שלי
וגם לא את הצעדים העוקצים,
נעלבות כי לא אמרתי לילה טוב,
גם לא השארתי שום עקבות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.