הוא דוגל בפרידות שבהן שני הצדדים מרוצים,
ואני אומרת: אם כל כך מרוצים, אז למה נפרדים?
ובכלל, אין דבר כזה להישאר ידידים,
אחרי שאוהבים.

אני חושבת שהכי טוב זה להתנתק,
לתת לגוף ולמוח קצת זמן להירגע.
אחרי הכל אתה אהבת אותי עד בסיס יומי,
אמרת אפילו, שהרגשת קצת כמו משוגע.

וגם אני, כן, גם אני חייבת להודות,
שאני לא חובבת גדולה של פרידות.
ובכלל, קשה לי להתנתק מרגשות,
הרי במשך שנים אני אוספת אותם לערימות.

אז אתה מבין, זה הכרחי, זה נחוץ,
לקחת קצת זמן בנפרד, לישון לבד, לצאת לרוץ.
להכיר אחרים אפשר רק כשנקיים,
כי אי אפשר להיפרד ולהישאר חברים.

זה לא כלל שלי, זה כלל עולמי,
וכרגע אני עושה רק מה שטוב בשבילי.
אני לא אומרת שהרגשות נעלמו באחת,
אני רק אומרת שאני זקוקה למרחק.

אולי בעוד חודש חודשיים הכל ייראה שונה,
האהבה שפועמת בי תיעלם ככול הנראה.
ומי יודע, אולי נוכל לשוב ולדבר,
אם הלב יבטיח שוב, לא להישבר.

25.12.2006