באשר להנאות הגוף אפשר ללמוד אותן,
אך את הנשמה חייבים לדעת אותה.
בין הוואדיות ,בהר, בגיא, בין פרחי הבר,
עשבי השדה ותלם: הולך אני יחף.
גם אחר מותי, ביניהם ארחף...
מדי ערב בהעלמה השמש, תזיל דמעות על העולם
וגם הכוכבים נעלמים ממנה.
המים הזורמים והחולות בדרך,
תהינה להם לשירכם.
חלמנו פעם כי זרים אנו, הקיצונו ויקרנו זה לזו.
תקשיב לבבי לרחשי עולם- בהם צפונות אהבותיך.
אל תבקש לאהבתך צוק סלע, תבקש אותה רכה להיות.
כגל ענק שיכה בחוזקה בסירת דייגים
ומנסה לנתצה בסלעים אשר לחוף:
כך אשחרר לקראתך את אהבתי.
את אשר הנך לא תראה, ואשר תיראה הוא עברך.
צמודה המלאכה למנוחה: כקין אל הבל.
האל יחכה לתגובה על הפרחים אשר ישלח לנו:
שלא כן על השמש והאדמה.
על מה זה תמהרי לבנה לקראת החמה:
ואז את כס מלכותך תפני.
האילנות ככיסופי האדמה, ניצבים על בהונותיהם
להביט ברקיע ולהישרף.
רגועה הדגה במים, הומה החי על פני הארץ
ובאוויר ציפור מזמרת.
ובאדם גלומות: שלוות הים, המיית אדמות ומנגינת חלל יה.
|
