|
עיר מקפלת את עצמה
באור צהוב מתכסה
חוזרות טעויות על עצמן
כאילו חיות לבדן
הלילה שט לאט
מקפץ הגוף כמו ילד מופרע
סאון צלילים של שיר
חושך מנקה את העיר
חרטות מרירות בקצה הלב
ופחד בקצות האצבעות שורף
רעננה פורסת את עצמה
באור צלול מפשיטה עצמה |
|
|
הייתי פעם בבית
של דליה מזור.
נשבע לכם.
דווקא בית יפה,
מרווח כזה.
היה לה בבית
שולחן יפה כזה
משיש, עכשיו כבר
אין לה.
ויקטור
הקלפטומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.