|
במה נבחר
בצלליה החורפיים של
הבדידות?
או
במחנק הקיץ של
האהבה?
אולי
מעט מזה
ומזה
למי שמוכן להתפשר
על פחות מזה
ומזה.
מה עדיף
לשאת מונולוג
מרשים ברטוריות את השומעים
ולסחוט מהם
קריאות התפעלות?
או
לתת למחשבה לנום
שנתה
ולהניח למשקל
אברי הגוף
להעשות קל יותר
מן האוויר?
אולי
לצור דו-שיח
לתת
לקבל
למי שמוכן להתפשר
על קמט נוסף
במצחו
על כבד מדמם
בגופו.
אולי
לצאת אל היער
ללא בגד על
הגוף
לטפס על ענף
של עץ
ולא לצעוק כטרזן
רק לשתוק
את עצמך. |
|
|
פעם, הילד חירבן
גליל שהיה כל-כך
רחב שהוא לא ירד
באסלה. זה לא
שהאסלה נסתמה,
הגליל פשוט לא
ירד.
מה שעשה הילד
הוא לתת לחרא
שלושה ימים
להתפרק ולהתמוסס
במים (תוך שהוא
משתין על החרא
מדי פעם ומוריד
את המים כשלוש
פעמים ביום)
ולאחר מכן החרא
ירד.
מתוך "1001
סיפורי חרא"
מאת הניזר
מטליסמן.
מתוך תת הפרק
"סיפורים שאפשר
ללמוד מהם" בפרק
"הילד הזה הוא
אני". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.