עידו הראל / הפה והטלפיים |
כסילותך דבקה לסיפון.
ספוגי ענק ניסו לנקותך מזכרוני הדביק
והעוגן שלי טעון.
לא ייחלת למותי,
רק נעצת ורד לבן בגופה הממאנת להתקרר.
לא קראת את דברי המחבר,
אני מספר כל יודע,
את יודעת אף יותר.
יחדיו נפליג
לעומק הליבה,
אל בינות לציפוי,
את תהיי הצפויה
ואני הדחוי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|