|
להתאהב בכל פעם
באיש הלא נכון, זה דפוס.
לא להחזיק בעבודה אחת
יותר משלושה חודשים, זה דפוס.
להיות חולה בכל פעם
שאני רוצה לברוח, זה דפוס.
לתת אמון בכל אדם שני
ולהיפגע כי הוא שקרן, זה דפוס.
לתת צ'אנס לבחורים טובים
ואז למצוא בהם פגמים שהמצאתי
זה דפוס.
אחד אחרי השני
התאהבתי בהם
והם פגעו בי
עזבו אותי
או מתו לי.
ופעם אחר פעם
נשבעתי להפסיק
ושוב נפלתי.
והם מאחלים לי
בכל פעם מחדש
מישהו אחר שיתאים לי
יותר מהם.
אני מחייכת
והולכת
הלאה.
ושוב נופלת.
אז למה,
אם אני כבר יודעת
את הדפוסים שלי
אני לא מצליחה
להתגבר עליהם
כבר? |
|
|
אני הכי שונא
אנשים שמדברים
איתי בצ'ט ואז
שולחים לי שורה
של סימנים כאלה,
נגיד
&@!%>-:<$
ואז אני שואל,
מה זה,
קיבינימט?
ואז הם עונים
"מה, אתה לא
רואה? זה איש
שמציץ מעל גדר
ואוכל בננה."
אפרוח ורוד,
זועם נורא.
הנה, ככה:
)-:< |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.