צאת מבלי שוב
כבלי העור והרוח
המצמידים למקום ולזמן
זוג עוגני האדם
אחד לחרטום ואחד ירכתיים
מושכים לקרקעית החול הטובען

לשוני משתלשלת - עיניי מתקהות
הבגדים מכסים בי - פחות ופחות
שערי מתמתח - בקצות שורשיי
יש עוצמה מתנקזת - שואבת בלי די
כוחותיי הטמאים - יצריי

בגילי המופלג כל שנייה מחייבת
הישגים, מטרות, מתקפת מתמדת
על כל החושים
בכל הגזרות
מעשיי משמשים לי עילה נהדרת
לקום ולומר "רצוני נאכף"
סוס מירוצים ותו לא
המושכות נדבקות לבטני הרוטנת
"מזון לא ראוי" ומקיאה

נאצת התרבות
בגרותי הקלוקלת
שכבת ערפל מרדימה

בליל התמונות
דהרת מטוטלת
בינתי הסתורה

שוב נסתרת






מוקדש לתור מוטור
http://www.masmerim.com/googlemania.html