פוקחת עיניים עייפות מתחת לשמיכה שלך
שש עשרים ותשע בבוקר
מסתננת מהדירה שלך כמו גנב
מתנצלת בפני כל מעברי החצייה
מתמתחת מתחת לשמיכה שלך
אתה לא מחבק אותי
אתה לא שואל לאן אני הולכת
חומקת באלגנטיות כמעט מביכה
ולא רוצה לבקש מאף אחד סליחה, רק
להתעורר אצלך במיטה, ולקום לשתות קפה כמו בן אדם
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|