יולנדה היא המאהבת הוירטואלית שלי, ולפי התמונות יש לה בגדי
ערב צמודים עם שסע, ורגל אחת שמורמת ומונחת על דרגש כמו זמרת
במועדוני לילה, ואני אומר לעצמי, הו, אוטטוסטרדת המידע, מה שאת
עושה לי, ולידי תומר, אחי הצעיר, שהוא גאון מחשבים עם נטיות
פיזיקליות, והוא מחובר מהבית, דרך האינטרנט, לכל מאגר מידע
אפשרי, ומחלק לחבר'ה תקליטורים פירטיים עם תמונות של בחורות
בכל התנוחות.
אימא שלי, שהיא די ליברלית, אומרת שבלאו הכי הוא יכול לראות את
כל הזבל הזה בחנויות, ולא צריך לעכב בגלל כמה ציצי את ההתפתחות
הטכנולוגית של הילד, ואני מסכים עם כל מילה שלה, ולכן הוא מנהל
עבורי את מערכת היחסים הלוהטת עם יולנדה, מקבל ושולח הודעות
סוטות, ומבסוט עד הגג.
כשהוא רוצה להרגיז אותי, הוא אומר, אין יולנדה השבוע, ואז אני
מוכרח לפתות אותו באיזה דיסק, עד שהוא מתרצה. למזלי, הוא לא
שולח לה כלום מטעם עצמו כי לכתוב אנגלית הוא לא כל כך יודע,
וגם הדמיון שלו, בתור ילד בן ארבע עשרה, לא כל כך מפותח כמו
שלי, שאני כבר בן שמונה עשרה, וההורמונים שלי קופצים כמו
בבקבוק שמפניה, אחרי שניערו ופתחו, לפחות זה מה שאימא שלי
אומרת.
בקיצור, יולנדה היא מרכז העניינים בבית, ובכל שבוע אנחנו
יושבים ביחד, אבא, אימא, תומר ואני וקוראים את מכתביה המפגרים,
שמלאים בתיאורי זימה איך היא מטפסת עלי ועושה לי כל מיני דברים
שאף אחד לא מבין, כי האנגלית של כל הבית אצלנו זה לא משהו.
אתמול הגיע מכתב מיולנדה עם תמונות, ומזה למדנו שהיא נראית כמו
זמרת במועדוני לילה, אבא זז באי נוחות בולטת בכורסא ואני  מיד
החלטתי שבקיץ אני נוסע לבקר באמריקה, וגם לבקר את יולנדה, אחרי
הכל מדואר אלקטרוני אי אפשר לקבל סיפוק, והיא מעודדת אותי
שאבוא לגור אצלה והיא תעשה לי את כל הדברים שכתבה.
למרות החזות הדי ליברלית שלו, אבא שלי הוא שיא השמרנות. למשל,
כשאימא אומרת שיותר טוב שהילדים יתרגלו לאתרי סקס ואז זה כבר
לא יעשה עליהם רושם, הוא אומר לה שהיא מחנכת אותנו להיות
סוטים, ושאף הורה נורמלי לא היה אומר דברים כאלה לילדים שלו.
אבא אמר שהוא בכלל לא מסכים שהילדים יתעסקו עם השטויות האלה.
ואז היא אומרת שמהשטויות האלה נעשים מיליונרים ושהיא עוד לא
רואה את המיליונים קופצים לחשבון הבנק שלנו מהעסק שלו ושהילדים
שלה לא יצטרכו לעבוד בעבודות פשוטות אלא יתקדמו בחיים, ואז הוא
אומר לה שאם הילדים שלה יתעסקו עם שרמוטות כמו הלימונדה הזאת
אז הם לא יעשו שום עסקים, ואני אומר קוראים לה יולנדה, ואבא
אומר לימונדה למונידה מה זה משנה. ואני מתעצבן עליו שהוא קורה
לחברות שלי בשמות גנאי, ואימא מתעצבנת שמחרבים לה את הסדרה
בטלביזיה וכשהיא מתעצבנת...אז חבל על הזמן
בסוף אימא אמרה את מה שכולם חשבו, שיולנדה נראית כמו זונת
צמרת. רק אני עם ההורמונים שלי חושב שיש בה משהו, אבל אני לא
בטוח.
אחי, תומר, אמר בשביל זה לנסוע לאמריקה? אני יכול להוריד לך פי
אלף יפות עם ציצי בכל מיני גדלים, יש אפילו ציצי חשמלי מתכוונן
שגדל וקטן לפי הזמנה. מה שתגיד.
וזה היה הקש ששבר את אבא ואחרי זה הוא אמר בשקט שהוא לא רוצה
לשמוע יותר את השם של האישה הזאת בבית ושאם הוא תופס אותי או
את תומר מתעסקים איתה... והוא לא צריך להמשיך את המשפט כי יש
לו קלפים. מה זאת אומרת קלפים, יש לו אסים. אבא מחזיק בכיס
הקטן שלו את הרשיון שלי לרשיון נהיגה שתלוי גם בציונים שלי, את
הכסף שלי שמושקע אלוהים יודע איפה, ואת הטיול שלי לאמריקה. אז
אני שותק ומקבל עלי את הדין. יותר שווה רשיון נהיגה אחד בכיס
משתי יולנדות על המסך.
אבל אני חם על יולנדה, ובלילה אני מרטיב את הסדינים כשאני חושב
על השסע בשמלה השחורה שלה, ואיך היא מעלה את הרגל על הדרגש
והשסע נפתח ורואים לה עוד איזה סנטים בשסע.
יומיים אנחנו כבר בדיאטת יולנדה. לא מתקשרים ולא פותחים דואר.
אבל היום נכנס תומר לחדר שלי בלי לדפוק. תומר יודע שכניסה לחדר
שלי בלי רשות פירושה אלימות פיזית בדציבלים גבוהים, אבל הוא
עושה סיבוב בחדר כשהוא מענטז עם הידיים מאחורי הגב ואני אומר:
מה זה צריך להיות? והוא אומר: מה? ואני אומר: נו כבר, מה אתה
רוצה? והוא אומר: מה אני רוצה? והוא שולף מאחורי הגב שתי
תמונות של בחורות בתנוחות, על אחת כתוב: "השדיים מגבעתיים" ועל
השני כתוב "הערווה של אדווה" ואני אומר לו באדישות: נו מה?
בשביל זה אתה מסתכן? והוא אומר: נחש איפה מצאתי את זה? ואני
אומר: איפה? והוא אומר: בתיק של אבא. ואני אומר באדישות: התיק
של אבא תמיד נעול, יה מפגר. והוא אומר: התיק של אבא תמיד נעול
חוץ ממתי שהוא שוכח את הקוד, ואז תומר הגאון מתבקש על ידי
ההנהלה לפרוץ אותו. ואני מסתובב אליו ושואל: מתי זה קרה? ותומר
משיב: קודם, אבא בא מהעבודה ואמר ששכח את הקוד של התיק, ושאל
אם אני יכול לפרוץ אותו, ואז אמרתי לו: אם אני יכול לפרוץ
אותו? אתה מזלזל בי. ואז הוא הלך לשירותים וידעתי שיש לי עשרים
דקות ברוטו מתוכן חמש בזבזתי על המנעול והיתר על התמונות שהיו
מונחות בתחתית התיק והזדהו רק בגלל שהציצי הימני של זאת
מגבעתיים הציץ מלמטה אז שלפתי את התמונות וסגרתי מהר את התיק
ועוד מעט הוא יוצא מהשירותים.
עכשיו הסתכלתי בתומר המענטז, וידעתי שקודם כל מדובר פה בעסקה
מהסוג שלא מזדמן כל יום, ושצריך להעריך את כל הסיכונים במהירות
של הורדת מים אחת באסלה וגם שלמרות שתומר מעריץ גדול של אחיו
הגדול, פראייר הוא לא יצא מזה, ואמרתי כמה? והוא אמר שלוש
דיסקים, ואני אמרתי: שתיים. והוא אמר: שלוש, ואני אמרתי: בסדר,
אידיוט, אומרים שלושה לא שלוש. ולקחתי את התמונות.
ואז אבא נכנס לחדר ואני הוצאתי את התמונות והחזקתי אותן בשתי
ידיים, ואבא החליף צבעים, והסתכל בי ואחר כך בתומר ואחר כך
בתמונות ושוב פעם בי, ובגלל שהוא מנהל גדול הוא יודע לעשות אחד
ועוד אחד, ובדיוק אימא חזרה הביתה והקול של הנעליים שלה התקרב,
והוא אמר: כמה? ואני אמרתי: רשיון נהיגה ונסיעה ליולנדה. ואבא
אמר: במקום לימונדה חמש מאות שקל. ואני אמרתי: יולנדה. ואבא
אמר בסדר כי אימא כבר התחילה להגיד את השם שלו וזה יותר
מפחיד.
אבא לקח את התמונות וקימט אותן לכדור קטנטן ושם אותן בכיס
בדיוק כשאימא נכנסה לחדר, ואמרה, מה הועידה הזאת? ואמרתי, אבא
מסכים שאני אהיה בקשר עם יולנדה וגם שאוציא רשיון בתנאי
שהציונים לי בסדר. ואימא אמרה לאבא: מה קרה לך, בקצב הזה בסוף
עוד תתמוך בתהליך השלום. ואבא אמר: הגזמת, רק תמימים מאמינים
בשטויות האלה. ואימא אמרה: אז איך שכנעתם אותו? ואני אמרתי: זה
תומר ששכנע אותו, הוא הצליח לפתוח לו את התיק שננעל ולהציל לו
את כל המסמכים של המפעל. אני רק המוציא לפועל. ואבא אמר: אני
הולך להתקלח ויצא.
בסוף, אחרי שבוע,  יולנדה התקשרה בטלפון שנתתי לה דרך המחשב.
בטלפון היא נשמעה עוד יותר פסיכית מאשר בתמונות אז נמאס לי
ממנה הזאת ובמקום לנסוע אליה החלטתי לנסוע ליוון עם החבר'ה.