שלי לאור / מיומנו של שאהיד |
עכשיו שאני ז"ל - לחזור
צעדיי - לאחור
את הפצצה - לנטרל
את שולחיי - לעזאזל
את המלחמה - להשבית
יהודי - היה לי לעמית
יושב בפאב השכונתי
עם שאר שאהידים ממורמרים
את יגונם בוויסקי מטביעים
בטעם דמם של יהודים
שום גן עדן ושום בתולות
למנהיגים שלי קל לתת את הפקודות
ואנחנו הם שמקריבים קורבנות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|