נחמת הליל דועכת אל חלום נשכח,
חוזרת למחרת מתוך חוטי מידע אל הרישתית.
אותה איני רואה, רואה רק את ליבה
נחבט אל בין קירות חלון מוזז במסכי.
אני איני חושש, זה קל להיות מוסתר
החופש מיגע רק בגלל מחוג מוקדם ונעלם.
ובתקוה של סתם, שוזר סיבי קירבה בין תודעות
ומנסה להדמות
אל יציר עולם נשגב דרך יציר עולם חשמל.
ואז רואה אותה, אך לא דרכי ענים הצורבות,
אלה בתוך חלום נשכח הרחק,
בתודעה חמקמקה,בנפש דיגיטלית להעביר,
בכפתורים רבים ותיקיות עפות ברוח של הרשת.
קם,וממהר בגלגלים לשבת מול הלוח והאדם עליו רושם
דיברי החרטומים ממתימטיקה,אשר פורצים לתוך סיוט של מספרים.
ובינתים,במחשבה נודדת בין זמנים והשערות,
מרחפת לה נקודת המבט שלי על היקום והקיום,בשאלה הניצחית :
האם ?